אבדילהמיט הראשון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור להים השחור |
||
שורה 2:
'''אַבְּדִילְהָמִיט הָרִאשׁוֹן''' (עבד אלחמיד) (ב[[טורקית]]: '''I. Abdülhamit'''; ב[[טורקית עות'מאנית]]: '''عبد الحميد اول''',{{כ}} [[20 במרץ]] [[1725]]–[[7 באפריל]] [[1789]]) היה ה[[סולטאן]] ה-27 של [[האימפריה העות'מאנית]], שלט בה מ-[[21 בינואר]] [[1774]] ועד מותו ב-[[1789]]. היה בנו של הסולטאן [[אהמט השלישי]] ואחיו של הסולטאן שקדם לו, [[מוסטפא השלישי]].
מאחר שעלה לשלטון בגיל 49, בילה את מרבית חייו, כפי שהיה מקובל אז, ב[[קפס]] ב[[הרמון]], שם התחנך על ידי אמו. בשנת שלטונו הראשונה נאלץ להתמודד עם תבוסת קודמו ב[[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774)|מלחמה העות'מאנית-רוסית של 1768–1774]] ולחתום על [[הסכם קוצ'וק קאינרג'ה]]. על פי תנאי ההסכם, הוענקה ל[[חצי האי קרים]] [[אוטונומיה]] מן השלטון הטורקי, ורוסיה זכתה בפיצוי בסכום של 4.5 מיליון [[רובל רוסי|רובל]] ובשני [[נמל]]ים, שאפשרו לה גישה ישירה אל [[הים השחור]]. יתר על כן, בשנת [[1783]] סיפחה [[יקטרינה הגדולה]] את חצי האי קרים לרוסיה.
אבדילהמיט היה רודף שלום ומוסלמי מאמין, עד כי זכה לכינוי "הקדוש" ("Veli") ונחשב לשליט מיטיב. הוא החל בהקמתו המחודשת של הצבא לאחר התבוסה, תוך שהוא מנסה להנהיג רפורמות בקרב חיל ה[[יניצ'רים]] ו[[הצי העות'מאני]]. הוא הקים [[חיל תותחנים]] חדש וסירב להעניק לחיילים הטבות כספיות נוספות בשל מצבו הקשה של אוצר המדינה. הוא פקח עין על המערכת הציבורית וניסה להנהיג רפורמות והתייעלות, בין היתר במערכת החינוך.
| |||