גירוש תל אביב – הבדלי גרסאות

בכפר סבא מצאו המגורשים מקלט זמני בסוכות שבנו מעצי אקליפטוס בשולי המושבה. התנאים הסניטריים הירודים גרמו למגיפות, ורבים מהמגורשים מתו. בבניין הח'אן הוקם בית חולים ארעי וצוות רפואי קטן, בראשות [[צבי אריה סלור]], ניסה לעזור כמיטב יכולתו. הרופא הידוע ד"ר [[הלל יפה]] שביקר בכפר־סבא בתחילת [[1918]] כתב ביומנו: "כמעט כל היישוב בכפר־סבא חולה, מלוכלך, לקוי בכינים. יש שם 250 חולים. כ־25 מתים כל שבוע". רבים מהפליטים מתו אלמונים והם קבורים עד היום בקבר אחים בסמוך לבית הקברות הצבאי של כפר־סבא.

 

 

"העירונים מתל אביב" לא הסתגלו לתנאי השדה הקשים ששררו במושבות ובפריפריה. בטבריה מתו כ-300 מתוך 1,000 המגורשים, כ-70 מהם בשתי התפרצויות [[כולרה]]{{הערה|שם=קתדרה|{{קתדרה|דן בר-אל וזלמן גרינברג|חולי וכולרה בטבריה במלחמת העולם הראשונה|120.7|120, יוני 2006, עמ' 182-161}}}}, מבין תושבי טבריה היו שלא קיבלו היטב את המגורשים, ובעיקר בקרב החרדים שרר חשש מפני תחרות מצד המגורשים על המעט שהיה לוותיקים ממקורות הצדקה. אחרים היו עוינים כבר אז את "המתיישבים החדשים" בארץ ישראל{{הערה|1=ראו בעניין זה את הפרק "היישוב הישן וההתיישבות החדשה" בתוך [[יהושע קניאל]], '''המשך ותמורה: היישוב הישן והיישוב החדש בתקופת העלייה הראשונה והשנייה''', עמודים 102 - 128}}. חלק מהמגורשים עזבו את ארץ ישראל למצרים ולסוריה, וחלק אחר לאמריקה ולאירופה.