חיים אשד – הבדלי גרסאות

{{שכתוב|ניסוח ובדיקת עובדות}}

פרופסור חיים אשד יזם את תכנית החלל הישראלית, שתחילתה משיקולים ביטחוניים, בתפקידו כראש מחלקת מחקר ופיתוח באגף במודיעין ובמפקדת קצין מודיעין ראשי.

היוזמה נוצרה בעקבות נאום הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בכנסת והצעתו לחוזה שלום עם מדינת ישראל, שהיה מותנה בפינוי חצי האי סיני מכוחות צה"ל.

במסגרת חוזה השלום, לא ניתן היה להמשיך ולצלם את האזור ממטוסי קרב, ונדרש למצוא אמצעי אחר, כדי לפקח על אזורי הגבול בין מצריים לחצי האי סיני, ולוודא שהמצרים אינם מעבירים אליו כוחות בחשאי.

בעקבות זאת, המטה הכללי התבקש ע"י הממשלה להציע חלופות לטיסות הצילום וראש אגף המודיעין, הטיל את המשימה על מחלקת מחקר ופיתוח שחיים אשד עמד בראשה בשנת 1978 בדרגת אלוף-משנה.

באותה שנה (1978), הובילו את נושא החלל שתי המעצמות: ארה"ב וברית-המועצות, במסגרת המלחמה הקרה ביניהן. מדינות אירופה השתרכו בחלל מאחור, כאשר צרפת השתדלה להוביל במערכות תצפית בחלל.

בדיונים פנימיים שהתנהלו בראשותו של אל"מ חיים אשד עם הגופים השונים במערכת הביטחון ועם התעשייה והאקדמיה, בוצעו שורה של מחקרים לאפשרות של תצפית מהחלל והוכיחו שהמדינה מסוגלת תוך תקופה סבירה להקים תשתיות לבניית לווין תצפית וגם משגר לשגר אותו לחלל.

שר הביטחון, באותה תקופה, האלוף (מיל.) עזר ויצמן דרש לבצע שלושה צעדים מוקדמים:                   

       א.      בדיקה קפדנית של אפשרות ביצוע ע"י מי שהיה המדען הראשי למערכת הביטחון ד"ר מנס פרת (מאבות הקמת הכור בדימונה)

       ב.      מכתבי אישור מאנשי אקדמיה מובילים במדינה, שיש לנו יכולת להקים תשתית אקדמית וכוח אדם מתאים במשאבים שמדינת ישראל יכלה להקצות באותה תקופה.

       ג.       השתתפות כספית של התעשיות המובילות בבדיקות והקמת התשתית הנדרשת לחלל ורק לאחר מכן הממשלה תחליט, מתי וכמה להשקיע.

שלושת התנאים הנ"ל, בוצעו ע"י אל"מ חיים אשד בשנת 1981, לאחר בדיקה קפדנית וממושכת, שלאחריה  ד"ר מנס פרת אישר את היתכנות תוכנית החלל שהוצעה.

כמו כן פרופ. יובל נאמן, נשיא אוניברסיטת תל-אביב ומכון סאקלר ללימודים מתקדמים, בדק גם הוא ואישר שניתן לבנות תוכנית חלל כפי שהוצעה וגם תעשיה אווירית ורפא"ל תרמו כל אחת את הסכום הנדרש להוכחת התוכנית לתצפית מהחלל.

כשהנושא הועלה לאישור הממשלה בשנת 1981, היה ראש הממשלה מנחם בגין גם שר הביטחון, ובדיון שהתקיים אצלו, בכירים במטה הכללי העלו ספקות באשר לעלות העצומה של תוכנית חלל, בהינתן צרכים נוספים לצה"ל. 

למרות הסתייגויות אלה ראש הממשלה אישר את תכנית החלל, וגם את האפשרות לצרף שותף אסטרטגי, שיממן את מרבית העלויות של הקמת תשתית החלל, פיזית תעשייתית ואקדמית.

מנהלת החלל בראשות אל"מ חיים אשד הוקמה עם אישור הממשלה, במחצית השנייה של 1981 ותוך שש שנים, הוקמו התשתיות שנדרשו, גם בתעשייה וגם באקדמיה לבניית הלווינים וגם המשגרים.  

הלוויין ראשון '''אופק 1''' שוגר בשנת 1988, עם משגר שפותח במיוחד "שביט" בהצלחה רבה, והדהים את עולם החלל. בעקבות כך מדינת ישראל הצטרפה למועדון היוקרתי של 7 מדינות בעולם עם יכולת פיתוח ושיגור לוויינים לחלל.

במסגרת הקמת תשתיות החלל במדינה, הוקמו גם סוכנות החלל הישראלית ומשרד המדע, (בשנת 1983) וחיים אשד הצטרף כפרופסור אורח למכון סאקלר באוניברסיטת תל-אביב. סוכנות החלל הישראלית יצרה שורה של שיתופי פעולה עם מדינות נוספות מתקדמות בתכניות חלל. בשנת 1984 הוקם המכון לחקר החלל בטכניון, שהכשיר מהנדסים וחוקרים לתעשיות החלל וגם לאקדמיה, ופרופ. חיים אשד עבר ממכון סאקלר באוניברסיטת ת"א למכון לחקר החלל בטכניון.