יול ברינר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 13:
האב נטש את משפחתו כשיול היה ילד, והאם לקחה אותו ואת אחותו ורה ל[[חרבין]] שב[[סין]], שם למדו בבית ספר שהופעל על ידי [[ימק"א]]. ב-[[1934]] עברה האם עם ילדיה ל[[פריז]]. ברינר נשלח שם לבית ספר יוקרתי אך נעדר מהלימודים ולבסוף נשר ממנו. הוא נעשה [[מוזיקאי]] וניגן ב[[גיטרה]] במועדוני לילה. בשלב מסוים גם [[צילום|הצטלם]] ב[[עירום]]. ב-[[1941]] נסע לארצות הברית ללמוד משחק אצל [[מייקל צ'כוב]], שם נלווה ללהקת ה[[תיאטרון]] שלו במסע הופעות שלה ברחבי ארצות הברית. באותה שנה הופיע לראשונה בניו יורק בתפקיד פביאן במחזה "[[הלילה השנים עשר]]". ב[[שנות ה-40]] הופיע באחת מ[[סדרת טלוויזיה|סדרות הטלוויזיה]] הראשונות ובמחזות ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]].
 
הדמות המפורסמת ביותר שגילם ברינר הייתה של מונגקוט מלך [[תאילנד|סיאם]], בגרסאותאותה הקולנועגילם והתיאטרוןהן שלבמחזמר ה"[[המלך ואני (מחזמר)|המלך ואני]] '''" ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]] והן ב[[עיבוד קולנועי|עיבוד הקולנועי]] של המחזמר ל[[המלך ואני (מחזמרסרט, 1956)|המלךסרט ואניבאותו השם]]"'''. על משחקו זה זכה ב[[פרס טוני]] וב[[פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר|פרס אוסקר]], בהתאמה. הוא אחד משבעת השחקנים היחידים שזכו גם באוסקר וגם ב[[פרס הטוני]] על גילום אותה הדמות. בברודוויי גילם ברינר את תפקיד המלך בין 1951 ל-1954, ומאוחר יותר הועלה המחזה לחצי שנה נוספת ב-1977 וחצי שנה נוספת ב-1985 - הופעתו האחרונה הייתה כארבעה חודשים לפני מותו.
 
ברינר התפרסם מיידית כשהתחיל לשחק בקולנוע ב-[[1956]]. באותה שנה הופיע לא רק ב"אנה ומלך סיאם" אלא גם בתפקידים ראשיים ב"[[עשרת הדיברות (סרט, 1956)|עשרת הדיברות]]" וב"אנסטסיה".