סרקזם – הבדלי גרסאות

'''סַרְקַזְם''' (על-פי [[האקדמיה ללשון העברית]]: '''עוקצנות''') הוא סגנון דיבור תוקפני, המתאפיין בכוונה [[עלבון|להעליב]] את המאזין לו במסווה של [[הומור]] נייטרלי, שאלה רטורית, או הצגת מסקנה קיצונית בגנותו כביכול על תכונה או מעשה [[תמימות|תמים]] שביצעשלו.

לעתים הגבול בין סרקזם להומור נייטרלי, השתאות, או מסקנה כזאת, אינו מאד ברור, אך במקרי סרקזם תמיד ישנה '''כוונה''' להעלבה או הגחכה של האדם שאליו הופנתה התגובה הסרקסטית.

ההבדל העיקרי בין סרקזם לבין עלבון ישיר (כמו קללה) הוא שהעלבון הישיר הוא גלוי ואינו מוסווה בשום צורה; סרקזם לעומת זאת נאמר במסווה של רצון תמים "להעביר מסר" או "לחנך" את הצד שאליו כוון, אם כי בהגדרה מטרתו גם לפגוע בכל מקרה.

בהגדרה מטאפורית נקרא הסרקזם "דיבור מריר" שכן מטרת השימוש בו לגרום למאזין תחושה נפשית "מרירה", דהיינו שהפרט מדבר בצורה שאיננה חריגה במיוחד מדיבורו היום-יומי, אך במטרה לגרום תחושה מרירה למאזין.

#* '''שימוש ב[[לשון סגי נהור]]''' - אמירת דבר והתכוונות להיפוכו. לדוגמה: כאשר יוני הפיל את ארוחת הצהריים שלו על רצפת המטבח, אמו אמרה לו "כל הכבוד!". האם לא התכוונה לשבח בכנות את טעותו של יוני, אולם היא אמרה זאת בטון מסוים ובהבעה מסוימת שגרמו ליוני להבין שהיא מתכוונת להיפוכו של דבר.

#* '''שימוש ב[[שאלה רטורית|שאלות רטוריות]] (בפרט בטון תוקפני או בהקשר [[מחלוקת]]י)''' - לדוגמה, כאשר אדם א' מבקש מאדם ב' לבצע מטלה מסוימת ב עשוי להשיב "למה לא", או "מה עוד" וכדומה; חייל יכול לומר לרעהו: "בטח שאני אחליף אותך בשמירה. למה לא", כשכוונת הדברים היא למעשה תשובה שלילית, סרקסטית כביכול לבקשה. קיום התוקפנות תלוי בטון או בהקשר בו נאמרים הדברים.

קיימים מספר הסברים אפשריים לסרקזם ב[[פסיכולוגיה]]בפסיכולוגיה. עיקר ההסברים הם [[פסיכואנליזה|פסיכואנליטיים]]. הפסיכואנליזה נוטה לגישה שאמרות סרקסטיות מסוימות מכוונות מן ה[[לא מודע]], ובמקרה זה יש הרואים בה דוגמה לתוקפנות פנימית, היוצאת כפיצוי רגשי על טראומות מן העבר. גרסה ספציפית יותר נוגעת לצורך להרגיש עליונות לכאורה, על אדם אחר מתוקף פגיעה רגשית כזו.

ייתכנו גם הסברים [[ביהייביוריזם|ביהייביוריסטים]] לסרקזם כגון [[חיקוי התנהגות]] (אימיטציה [[אלברט בנדורה|בנדוריאנית]]) והרי סוגים נוספים של אלימות, לווא דווקא מילולית קיבלו הסבר אימיטציוני כזה.