אנדראה מנטניה – הבדלי גרסאות

([https://en.wikipedia.org/wiki/Francesco_Squarcione Francesco Squarcione]), צייר בן העיר פדובה. דומה כי סקוארצ'ונהיונה גילה התלהבות ללא מצרים בכל הנוגע לאמנות עתיקה, והתעניין במיוחד ב[[רומא העתיקה]]: הוא נסע ברחבי איטליה, ואולי גם יוון, אסף יצירות אמנות עתיקות - פסלים, תבליטים, כדים וכן הלאה - והכין אוסף ששימש אותו להכנת רישומים ושפתח אותו גם בפני ציירים אחרים. בה בעת, הוא המשיך לקבל על עצמו עבודות ציור שגרתיות, שחלקן בוצעו על ידי תלמידיו.

ציירים ותלמידי-ציור רבים (137, לפי אחד החישובים) למדו בסדנה של סקוארצ'ונהיונה, שנפתחה בסביבות שנת [[1440]] והתפרסמה ברחבי איטליה. לפדובה נמשכו ציירים לא רק מ[[ונטו|וונטו]] אלא גם מ[[טוסקנה]] השכנה, כגון [[פאולו אוצ'לו]], [[פיליפו ליפי]] ו[[דונטלו]]. ואכן, ראשית הקריירה האמנותית של מנטניה עוצבה בהשפעת אמנות [[פירנצה|פלורנטינית]]. מסופר כי באותה תקופה היה מנטניה התלמיד החביב על סקוארצ'ונהיונה, שלימד אותו [[לטינית]] והורה לו לחקור שברים של [[פיסול רומי|פסלים רומיים]]. המורה נטה להשתמש באפקטים של תעתועי פרספקטיבה, שהשפיעו גם הם על כמה מחידושיו המאוחרים של תלמידו. מכל מקום, בגיל שבע-עשרה עזב מנטניה את מורו, ומאוחר יותר טען שסקוארצ'ונהיונה הרוויח כסף מציוריו בלי ששילם לו עבור השימוש בהם.

עבודתו הראשונה - שאבדה בינתיים - הייתה [[ציור מזבח]] לכנסיית סנטה סופיה ב-[[1448]]. באותה שנה הוזמן מנטניה, לצד [[ניקולו פיצולו]], לעבוד עם קבוצת ציירים גדולה בקפלת אוֹבֶטָרִי בכנסיית ההרמיטים בפדובה. בעקבות שרשרת של צירופי מקרים, מנטניה סיים את רוב העבודה בעצמו. סקוארצ'ונהיונה לא היה מרוצה מן העבודות הראשונות בסדרה, שתיארו את חיי יעקב הקדוש: הוא אמר שהדמויות מזכירות יותר מדי פסלי אבן, ולכן יש לצבוע אותן בצבעי אבן מיד. סדרת הציורים אבדה ברובה ב-[[1944]], בהפצצות בעלות-הברית על פדובה, אבל נותרו ממנה צילומים בשחור-לבן. העבודה הדרמטית ביותר בסדרה הייתה [[יעקב הקדוש מובל לגרדום]], שצוירה מנקודת מבט נמוכה. טכניקות דומות אפשר לראות בציור המזבח לכנסיית סן זֶנוֹ ב[[ורונה|וורונה]], כולל השימוש בפריטים אדריכליים כדי לתת מראה קלאסי.