הבדלים בין גרסאות בדף "לוסי דווידוביץ'"

מ
הגהה
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
מ (הגהה)
{{אין תמונה|אישה}}
'''לוסי שילדקרט דווידוביץ'''' (ב[[אנגלית]]: '''Lucy Schildkret Dawidowicz''';{{כ}} [[16 ביוני]] [[1915]] - [[5 בדצמבר]] [[1990]]) הייתה [[היסטוריון|היסטוריונית]] [[יהדות ארצות הברית|יהודייה]]-[[אמריקאי]]ת, חוקרת [[תולדות עם ישראל|ההיסטוריה היהודית]] בתקופה המודרנית וחוקרת [[השואה]].
 
== קורות חיים ==
לוסי שילדקרט נולדה למשפחה [[יהודי]]ת ב[[ניו יורק]] בשנת [[1915]]. הוריה, מקס וויקטוריה שילדקרט, היו יהודים חילונים, ועל פי דבריה לא נכחה מעולם בתפילה ב[[בית כנסת]] עד לשנת [[1938]].
 
דוידוביץדווידוביץ' למדה ל[[תואר ראשון]] ב[[ספרות]] ו[[שירה]] [[ספרות אנגלית|ספרות]] ב[[האנטר קולג']], ולאחר מכן החלה בלימודי [[תואר שני]] ב[[אוניברסיטת קולומביה]]. היא לא השלימה את לימודיה, מאחר שצרת [[יהודי אירופה]] בתקופה שלפני השואה נגעה ללבה. בשנת [[1938]] נענתה לעצת אחד ממוריה, ה[[היסטוריון]] [[יעקב שצקי]], למדה את שפת ה[[יידיש]] ויצאה ל[[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]] לשמש כעמיתת מחקר ב[[ייוו"א]], המכון למחקר יהודי ב[[וילנה|ווילנה]] (שהייתה אז בתחום פולין), שם זכתה למגע אנושי בלתי אמצעי עם [[יהדות פולין]] זמן קצר לפני הכחדתה.
 
דוידוביץדווידוביץ' גרה בווילנה עד אוגוסט [[1939]], ואז שבה לארצות הברית. במהלך שהותה בייוו"א התקרבה לשלושת המלומדים המובילים במכון, [[זליג קלמנוביץ']], [[מקס ויינרייך]] ו[[זלמן רייזן]]. משלושתם שרד את [[השואה]] רק ויינרייך, שנסע ל[[ניו יורק]] בטרם נכבשה וילנה על ידי הנאצים, על מנת להקים שם סניף של המכון. דוידוביץדווידוביץ' הייתה קרובה במיוחד לקלמנוביץ' ומשפחתו. בתקופת שהותה בפולין נתקלה ב[[אנטישמיות]] של האוכלוסייה המקומית, וכתביה המאוחרים על יחסי יהודים ו[[גוי]]ים בפולין הושפעו מאוד משהותה בווילנה בתקופה זו. דוידוביץדווידוביץ' ידועה בשל דעתה כי האוכלוסייה ה[[נצרות קתולית|קתולית]] בפולין שלפני המלחמה הייתה כבר נגועה באנטישמיות קיצונית. היסטוריונים רבים כ[[נורמן דייויס]] הסתייגו מדעה זו ומהצגה קיצונית זו של יחסי היהודים והגויים בפולין שלפני המלחמה.
 
בין [[1940]] ל-[[1946]] עבדה דוידוביץדווידוביץ' בסניף ייוו"א בניו יורק. במהלך המלחמה הבינה כי משהו נורא מתרחש ליהודי אירופה, אך רק לאחריה הבינה את היקפו המלא של האסון.
 
לאחר תום [[מלחמת העולם השנייה]] חזרה דווידוביץ' לאירופה לשמש בתפקידי סיוע במסגרת [[הג'וינט]] במחנות [[ניצולי השואה]] ב[[גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה|גרמניה]], שכונו באותה עת "העקורים" (Displaced Persons). במסגרת מילוי תפקידיה אלו חיפשה גם אחר ספרים מספריית המכון, ש[[ביזה|נבזזו]] ונמצאו ב[[פרנקפורט]]. בשובה לארצות הברית עסקה בחקר השואה. דוידוביץדווידוביץ' סיפרה כי הייתה מלאת צער על חורבן יהדות אירופה, שנאה לגרמנים וגאווה ביכולת ההישרדות של ניצולי השואה.
 
בשנת [[1947]] שבה דוידוביץדווידוביץ' לארצות הברית, וב-[[3 בינואר]] [[1948]] נישאה לשמעון דוידוביץדווידוביץ', יהודי פולני, שבתו מנישואיו הראשונים נספתה ב[[גטו ורשה]]. עם שובה לארצות הברית עבדה כתחקירנית עבור הסופר [[ג'ון הרשי]], שכתב ספר בשם "החומה", ובו תיאר באופן דרמטי את [[מרד גטו ורשה]]. בין [[1948]] ל-[[1960]] עבדה דוידוביץדווידוביץ' כחוקרת עבור "[[הוועד היהודי-אמריקני]]". בתקופה זו כתבה עבור המגזין "[[קומנטרי]]", עבור העיתון "[[ניו יורק טיימס]]" ובמיוחד עבור מדור [[ביקורת ספרות|ביקורת הספרים]] בעיתון זה. דווידוביץ' ייסדה את הקרן ל[[תרגום]] ספרות מ[[יידיש]] ומ[[עברית]] ל[[אנגלית]], ובהיותה [[ציונות|ציונית]] ואנטי-[[קומוניזם|קומוניסטית]] נלהבת, ניהלה מסע ציבורי על מנת לאפשר את [[עלייה לישראל|עליית]] יהודי [[ברית המועצות]].
 
דוידוביץדווידוביץ' האמינה כי אם [[מדינת ישראל]] הייתה קמה לפני שנת [[1939]] הייתה השואה נמנעת, שכן המדינה הייתה מאפשרת את קליטת יהודי אירופה, ומפתחת כוח צבאי שהיה מונע את ההשמדה. בוויכוח ההיסטורי בין [[פונקציונליזם ואינטנציונליזם|ה"פונקציונליסטים"]] (הסבורים כי השואה הינה תוצר לוואי של התפתחויות מוסדיות ואחרות בגרמניה הנאצית) ובין ה"אינטנציונליסטים" (הסבורים כי השואה נהגתה מראש ובכוונת מכוון) נקטה דווידוביץ' בדעה אינטנציונליסטית קיצונית. לדעתה, היטלר הגה את רעיון השמדת היהודים עוד בנובמבר [[1918]], ומן הרגע שבו שמע על שביתת הנשק ב[[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה מטרתו העיקרית הוצאתה לפועל של [[השואה]] על פי תוכנית מתוכננת מראש, כשהוא נעזר ב[[אנטישמיות]] הטבועה ב[[גרמנים|עם הגרמני]], תוך שהוא יוצר עם העם הגרמני יחסים [[סימביוזה|סימביוטיים]]. דוידוביץדווידוביץ' טענה כי מ[[ימי הביניים]] ואילך הייתה התרבות הגרמנית נגועה בצורה הקיצונית ביותר של [[אנטישמיות]] שניתן לתאר, וכי קו היסטורי ישיר מוביל בין ה[[פוגרום|פוגרומים]] בימי הביניים ובין [[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] של הנאצים. לשיטתה, גרמניה הנאצית הייתה מכונה טוטליטרית מאורגנת היטב, כאשר היטלר מדריך אותה בכל צעד לפי תוכנית שהגה מראש. דוידוביץדווידוביץ' הסתמכה על כתבי [[פריץ פישר (היסטוריון)|פריץ פישר]] בטענה כי קווי המשכיות רבי עוצמה קיימים בהיסטוריה הגרמנית, וכי היה "[[הדרך הגרמנית המיוחדת|משעול מיוחד]]" (Sonderweg) שהוביל את גרמניה אל הנאציזם באורח בלתי נמנע.
 
דוידוביץדווידוביץ' הייתה ידועה בהתקפותיה על היסטוריונים שהביעו דעות שהקלו עם הגרמנים או עם הנאצים. כך, למשל יצאה כנגד ספריו של ה[[נאו-נאציזם|נאו-נאצי]] האמריקאי [[דייוויד הוגאן]], בהם "המלחמה נכפתה על גרמניה", וכנגד ספריו של [[הכחשת השואה|מכחיש השואה]] [[דייוויד אירווינג]], שבהם עלתה הטענה כי היטלר לא ידע על השואה בעת התרחשותה. כן יצאה כנגד היסטוריונים כ[[נורמן דייויס]], שניסו להציג באור חיובי את יחסי היהודים והפולנים בשעת המלחמה, וכנגד ההיסטוריון [[ארנסט נולטה]], שאותו האשימה בניסיונות להצדיק את השואה. את עיקר זעמה שמרה לאסכולה הפונקציונליסטית של ה[[היסטוריוגרפיה]], שאותה האשימה באפולוגטיקה לפשעי הנאצים. בין המותקפים על ידה היו [[ראול הילברג]] ו[[מרטין ברוסט]].
 
בשנת [[1975]] פרסמה דווידוביץ' את ספרה הידוע והמוערך "המלחמה נגד היהודים", שהיה סקירה היסטורית מקיפה מנקודת מבט אישית ואנושית של השואה. הספר תורגם ל[[עברית]] והופיע בהוצאת [[זמורה ביתן מודן]] בשנת [[1982]] (זהו הספר היחידי משלה שתורגם). ההוצאה הגדירה את הספר כמתבלט "בין מאות הספרים, שנכתבו על שואת יהודי אירופה... כאחד הספרים החשובים והמקיפים ביותר, ספר יסוד להבנת המאורע האחד והיחיד, המחריד ביותר ב[[המאה ה-20|מאה העשרים]] ואולי אף בתולדות האנושות כולה". בספר נכתב על כך של[[אנטישמיות]] יש היסטוריה ארוכה עם הדת ה[[נצרות|נוצרית]]. לפי דוידוביץדווידוביץ', היה קל לצייר את קו "השושלת האנטישמית" מ[[מרטין לותר]] ל[[אדולף היטלר]]. היא כותבת שהיטלר ולותר היו שניהם אובססיביים לגבי ה"יקום המיושב על ידי שדים" - היהודים, וכי הדמיון בין כתביו האנטי-יהודיים של לותר לאנטישמיות המודרנית אינו צירוף מקרים, והם נגזרים מהיסטוריה משותפת של Judenhass ("שנאת יהודים" ב[[גרמנית]]), שאותה ניתן לייחס גם לעצתו של [[המן]] ל[[אחשוורוש]] להשמיד את היהודים. דוידוביץדווידוביץ' גם החזיקה בדעה כי ה[[נצרות ואנטישמיות|אנטישמיות הנוצרית]] קשורה גם ל[[הכנסייה הקתולית|כנסייה הקתולית]], וכי זו היוותה את "הבסיס שעליו לותר בנה".
 
==ספריה==
על ספרה "המלחמה נגד היהודים" (1975):
* [[ישראל גוטמן]], 'המלחמה נגד היהודים 1933–1945', '''יד ושם''' יא (תשל"ו), 253–263.
* אשר כהן,<!-- (1936–1996) --> 'עובדות ופרשנות בהוראת השואה: עם הופעת התרגום העברי לספרה של לוסי דוידוביץדווידוביץ', "המלחמה נגד היהודים"', '''משואה''' יא (תשמ"ג), 181–191.
 
==קישורים חיצוניים==
* {{הספרייה הלאומית|Dawidowicz, Lucy S}}
* {{רמב"י|דודוביץ’, לוסי ס.|Dawidowicz, Lucy S.}}
* [http://www.cjh.org/academic/findingaids/AJHS/nhprc/LSDawidowiczf.html מדריך לכתבי לוסי דוידוביץדווידוביץ'] {{אנגלית}}
* [http://www.telusplanet.net/public/mozuz/wllzzk/dawidowicz01.html ביקורת על דוידוביץדווידוביץ'] {{אנגלית}}
* [http://www.nizkor.org/hweb/people/i/irving-david/dawidowicz/dawidowicz-on-irving.html ביקורת על דייוויד אירווינג מאת דוידוביץדווידוביץ'], ב[[פרויקט נזכור]]
* אליענה אדלר, {{אנצ נשים יהודיות|dawidowicz-lucy-s}}