הבדלים בין גרסאות בדף "לוסי דווידוביץ'"

הוסרו 2,683 בתים ,  לפני שנתיים
דווידוביץ' האמינה כי אם [[מדינת ישראל]] הייתה קמה לפני שנת [[1939]] הייתה השואה נמנעת. בוויכוח ההיסטורי בין [[פונקציונליזם ואינטנציונליזם|ה"פונקציונליסטים"]] (הסבורים כי השואה הינה תוצר לוואי של התפתחויות מוסדיות ואחרות בגרמניה הנאצית) ובין ה"אינטנציונליסטים" (הסבורים כי השואה נהגתה מראשן) נקטה דווידוביץ' בדעה אינטנציונליסטית קיצונית. לדעתה, היטלר הגה את רעיון השמדת היהודים עוד בנובמבר [[1918]], ומן הרגע שבו שמע על שביתת הנשק ב[[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה מטרתו העיקרית הוצאתה לפועל של [[השואה]] על פי תוכנית מתוכננת מראש, כשהוא נעזר ב[[אנטישמיות]] הטבועה ב[[גרמנים|עם הגרמני]]. דווידוביץ' טענה כי עוד מ[[ימי הביניים]] ואילך הייתה התרבות הגרמנית נגועה ב[[אנטישמיות]] שניתן לתאר, וכי קו היסטורי ישיר מוביל בין ה[[פוגרום|פוגרומים]] בימי הביניים ובין [[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] של הנאצים. דווידוביץ' הסתמכה על כתבי [[פריץ פישר (היסטוריון)|פריץ פישר]] בטענה כי קווי המשכיות רבי עוצמה קיימים בהיסטוריה הגרמנית, וכי היה "[[הדרך הגרמנית המיוחדת|משעול מיוחד]]" (Sonderweg) שהוביל את גרמניה אל הנאציזם באורח בלתי נמנע.
 
בשנת [[1975]] פרסמה דווידוביץ' את ספרה "המלחמה נגד היהודים", שהיה סקירה היסטורית מקיפה מנקודת מבט אישית ואנושית של השואה. הספר תורגם ל[[עברית]] והופיע בהוצאת [[זמורה ביתן מודן]] בשנת [[1982]] (זהו הספר היחידי משלה שתורגם).
דווידוביץ' הייתה ידועה בהתקפותיה על היסטוריונים שהביעו דעות שהקלו עם הגרמנים או עם הנאצים. כך, למשל יצאה כנגד ספריו של ה[[נאו-נאציזם|נאו-נאצי]] האמריקאי [[דייוויד הוגאן]], בהם "המלחמה נכפתה על גרמניה", וכנגד ספריו של [[הכחשת השואה|מכחיש השואה]] [[דייוויד אירווינג]], שבהם עלתה הטענה כי היטלר לא ידע על השואה בעת התרחשותה. כן יצאה כנגד היסטוריונים כ[[נורמן דייויס]], שניסו להציג באור חיובי את יחסי היהודים והפולנים בשעת המלחמה, וכנגד ההיסטוריון [[ארנסט נולטה]], שאותו האשימה בניסיונות להצדיק את השואה. את עיקר זעמה שמרה לאסכולה הפונקציונליסטית של ה[[היסטוריוגרפיה]], שאותה האשימה באפולוגטיקה לפשעי הנאצים. בין המותקפים על ידה היו [[ראול הילברג]] ו[[מרטין ברוסט]].
 
בשנת [[1975]] פרסמה דווידוביץ' את ספרה הידוע והמוערך "המלחמה נגד היהודים", שהיה סקירה היסטורית מקיפה מנקודת מבט אישית ואנושית של השואה. הספר תורגם ל[[עברית]] והופיע בהוצאת [[זמורה ביתן מודן]] בשנת [[1982]] (זהו הספר היחידי משלה שתורגם). ההוצאה הגדירה את הספר כמתבלט "בין מאות הספרים, שנכתבו על שואת יהודי אירופה... כאחד הספרים החשובים והמקיפים ביותר, ספר יסוד להבנת המאורע האחד והיחיד, המחריד ביותר ב[[המאה ה-20|מאה העשרים]] ואולי אף בתולדות האנושות כולה". בספר נכתב על כך של[[אנטישמיות]] יש היסטוריה ארוכה עם הדת ה[[נצרות|נוצרית]]. לפי דווידוביץ', היה קל לצייר את קו "השושלת האנטישמית" מ[[מרטין לותר]] ל[[אדולף היטלר]]. היא כותבת שהיטלר ולותר היו שניהם אובססיביים לגבי ה"יקום המיושב על ידי שדים" - היהודים, וכי הדמיון בין כתביו האנטי-יהודיים של לותר לאנטישמיות המודרנית אינו צירוף מקרים, והם נגזרים מהיסטוריה משותפת של Judenhass ("שנאת יהודים" ב[[גרמנית]]), שאותה ניתן לייחס גם לעצתו של [[המן]] ל[[אחשוורוש]] להשמיד את היהודים. דווידוביץ' גם החזיקה בדעה כי ה[[נצרות ואנטישמיות|אנטישמיות הנוצרית]] קשורה גם ל[[הכנסייה הקתולית|כנסייה הקתולית]], וכי זו היוותה את "הבסיס שעליו לותר בנה".
 
==ספריה==