הבדלים בין גרסאות בדף "אנטי-גיבור"

הוסרו 46 בתים ,  לפני שנתיים
clean up באמצעות AWB
(clean up באמצעות AWB)
[[File:Quijote-1.jpg|ממוזער|[[דון קישוט]], אנטי-גיבור. ציור של [[ז'אן גרנדוויל]] משנת 1849]]
'''אנטי גיבור''' הוא מושג ב[[שיח (מדעי החברה)|שיח התרבותי]] ה[[פוסט מודרניזם|פוסט מודרני]] ב[[תורת הספרות]] המודרנית, ב[[קולנוע]], בפוליטיקה ובמוסר. קווי דמותו של האנטי גיבור מנוגדים לאלה ה[[ארכיטיפ]]ים של ה[[גיבור]] הקלאסי, שהיה דמות נערצת שמייצגת את האידיאלים והערכים של התקופה. אי לכך, הגיבור הוא בדרך כלל, איש המצטיין באומץ לב וגבורה, בכריזמה ובהופעה מרשימה. הוא מעורר את אהדת הקוראים או הצופים, שמזדהה איתו ועם ערכיו. דמות קלאסית של הגיבור הוא [[אודיסאוס]] – דמות נעלה שתכונותיה הרואיות וסימלו את האידיאלים של תקופתו, ועל כן הוא פיקח, בעל תושייה, חזק, אמיץ ומנהיג דגול.{{הערה|שם=הערה מספר 20170830053027:0|[[האוניברסיטה הפתוחה|האוניברסיטה הפתוחה,]], '''גיבור ואנטי גיבור ברומן המודרני''', רמת-אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2009 - 2012, יחידה 1, עמ' 12 - 65 }}
 
האנטי-גיבור הוא בעצם היפוכו המושלם של הגיבור הקלאסי, והוא לעתים קרובות תוצר של החברה המודרנית; דמות ששורשיה נטועים בעולם האבסורד, וניתן לומר שהוא מגלם את ניפוצם של האידיאלים החברתיים בני זמננו. אמנם הוא מעורר לעתים גיחוך בתחילה, אך במהלך היצירה הוא רוכש את לבו של הקורא, שלומד שדווקא תכונותיו הזרות, המגוחכות, או לחילופין השליליות, הן אלו שמעוררות בנו אמינות וחושפות, בסופו של דבר, את פגמי החברה.{{הערה|[[דוד גורביץ'|דוד גורביץ]], דן ערב, [http://haraayonot.com/idea/heroantihero/ "גיבור/אנטי-גיבור"] '''אנציקלופדיה של הרעיונות''' (אתר)}} דמותו התמהונית של מארסו ב[[הזר|"הזר"]], ספרו של [[אלבר קאמי]], אופיינית לטיפוסי האנטי-גיבור.
המונח גיבור, ביוונית "הירוס", הגיע מ[[מיתולוגיה יוונית|המיתולוגיה היוונית]], ומשמעותו: חצי אל וחצי בן אנוש. באנגלית תורגם המינוח ל-hero, ואילו בעברית ל"גיבור".{{הערה|שם=הערה מספר 20170830053027:0}} דוגמא בולטת לגיבור, שהוא חצי אל וחצי אדם הינה [[אודיסאוס|אודיסיאוס]], הגיבור היווני שמיטב תכונותיו ההירואית תאמו את האידיאלים החברתיים. תכונות דומות של מנהיגות, תושייה, הובלה, אומץ וכישורים נעלים אחרים, גילמו בתוכם [[משה|משה רבנו]] ו[[דוד|דוד המלך]], [[אנטיגונה]] ובתקופה מאוחרת יותר [[אמנון ותמר]], ועוד רבים וטובים אחרים.
 
גם ברומן שהתפתח החל מ[[המאה ה-18]] היה הגיבור המסורתי דמות שהקורא מזדהה עם ערכייה שתואמים את האידיאלים של החברה בתקופה זו. לעומת זו, דמות בעלת תכונות שליליות כמו פחדנות, ערמומיות, שחיתות וכיו"ב לא יכלה לתפוס את מקומו של הגיבור ביצירה הספרותית.
 
האנטי גיבור לעומת הגיבור המסורתי יכול להיות גם דמות שונה לחלוטין בתכונותיה מאלו של הגיבור. הוא יכול להיות מצד אחד רשע או נוכל, ומצד שני שלומיאל, בודד, מסכן וחסר מזל. פעמים רבות הוא דמות מגוחכת, אך יחד עם זאת הקורא מזדהה בסופו של דבר עם תכונותיו האנושיות.  ההבדל העיקרי בינו ובין הגיבור המסורתי הוא שהאחרון מזדהה מיד עם ערכי החברה, ואילו האנטי גיבור, על כל חולשותיו, רוכש רק עם התפתחות העלילה את אהדתו של הקורא, שנוכח לדעת שכשלונותיו ומידותיו ה"רעות" מגיעים בעצם ממקום טוב, ומי שיוצא בסופו של דבר מופסד היא החברה.{{הערה|שם=הערה מספר 20170830053027:0}}
 
מרסו, גיבורו של קאמי בספרו "[[הזר]]" הוא אנטי-גיבור מובהק. טיפוס תמהוני קמעה, מנוכר לסביבתו ולמנהגיה, שבוחן את העולם בעיניים נאיביות לחלוטין, אשר יוצרות [[הזרה|הזרה ספרותית]], שבעזרתה ניתן לקורא לבחון בדרך היולית, חדשה, את החברה בה חי מרסו. הזר של קאמי צמח מתוך היאוש של האדם המודרני מחייו שהם דמויי [[המיתוס של סיזיפוס|מאבקו של סיזיפוס]].{{הערה|שם=הערה מספר 20170830053027:0}} גם [[דון קישוט|דון קיחוט]] של [[מיגל דה סרוואנטס|סרוונטס]] הוא אנטי גיבור קלאסי; אביר היגון המזדקן בעל סוסה זקנה ו"נושא כלים" שהוא כפרי גס, אשר נאבק בטחנות רוח מדומות. גיבוריו של [[פיודור דוסטויבסקי|דוסטוייבסקי]], וביחוד רסקולניקוב מ"[[החטא ועונשו]]", "העוזר" של [[ברנרד מלמוד]], "חיי אליקום" של [[בנימין תמוז]], מוסיפים דוגמאות של אנטי-גיבורים ספרותיים לרשימה. הולדן קולפילד, האנטי-גיבור המובהק מספרו של [[ג'רום דייוויד סלינג'ר|סלינג'ר]]: "[[התפסן בשדה השיפון]]" סוגר את רשימת הדוגמאות.
 
===המשבר בתחילת המאה העשרים===
 
[[הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי|פצצת האטום]], [[אבולוציה|תורת האבולוציה]] של [[צ'ארלס דרווין|דארווין]], [[המהפכה התעשייתית]] – כל אלו נחשבים לחלק מהסיבות שיצרו את המשבר החברתי של האדם המודרני. לפתע הפכה הדת לגורם משני בהתפתחותו של העולם וההיסטוריה האנושית וניתן מקום חשוב ל[[טכנולוגיה]], ל[[מדע]], ל[[תיעוש]], ל[[פסיכולוגיה]], ל[[רפואה]] וכדומה.
 
[[זיגמונד פרויד|פרויד]] גילה את התהליכים של [[לא-מודע|התת מודע]] שמתגלים במעשיהם ורגשותיהם של האדם. אין האדם יותר בעל איכויות אלוהיות, אלא בשר ודם בעל הפרעות ו[[הדחקה|הדחקות]] שמקורן עוד מהילדות. אין מקום עוד ל"חטאים", אשמה, ועונשים, אלא לחולשות אנוש שמשותפות, במידה זו או אחרת, אצל רבים מבני האדם. לעומת זאת, המידות הטובות בבני האדם, כמו עדינות, נדיבות, רחמנות, צדקנות – לא עוזרות לאדם לשרוד במלחמת הקיום.{{הערה|שם=הערה מספר 20170830053027:0}}  אנשים מושלמים חדלו לככב בספרות.
 
כשם שבמוסיקה מודרנית ובציור חדלו לשלוט ה[[הרמוניה]], הדיוק והסימטריה, כך גם ברומן המודרני הנטייה היא לחדור פנימה, אל הרגשות, המחשבות, אל נבכי הנפש, מעבר לצורה החיצונית. ספרות בסגנון [[זרם התודעה]] למשל, מציינת סגנון שבו כאילו הקלטנו את הלך מחשבותיהן של הדמויות, כפי שהן עולות במוחן בזמן אמת, בלתי מאורגנות או ערוכות.
 
אחד הנושאים שמעסיקים את הספרות המודרנית הוא אובדן זהות הפרט וחיפושים אחר הזהות כתוצאה מכך.{{הערה|שם=הערה מספר 20170830053027:0}}
 
==האנטי גיבור בשיח הציבורי והפוליטי==
הראיה הפוסט מודרנית הביקורתית, שהביאה לשינוי משמעותי ב[[שיח (מדעי החברה)|שיח]] התרבותי בספרות ובקולנוע, השליכה במקביל על השיח ה[[פוליטיקה|פוליטי]] וה[[מוסר]]י, בתרבות המערב.
 
במרכז שינוי זה עומדת ההתמקדות בקורבנות על חשבון העיסוק בגיבורים, ומתן יחס מועדף, מבחינה מוסרית, לחלש הנחווה כצודק תמיד. בראיה הביקורתית הפוסט מודרנית, לעתים קרובות מייצג הקורבן והחלש את הצדק ואת המוסר. כתוצאה מכך - דווקא הקורבנות, ולא הגיבורים, הם הממלאים לעתים את התפקיד הראשי בסיפורה של הפוליטיקה העכשווית.
 
ניתן לאתר את ההזדהות עם האנטי גיבור בשיח הפוליטי הציבורי, כבר בספר "[[אוריינטליזם (ספר)|אוריינטליזם]]" של [[אדוארד סעיד]] ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20]]. שיח ציבורי כזה איפשר לתנועות מחאה חברתיות שונות, כדוגמת [[הפנתרים השחורים]] ואחרים, לפרוץ לתודעה הציבורית.