דחיסה מאבדת נתונים – הבדלי גרסאות

היתרון הגדול של דחיסה מאבדת נתונים, כמובן, הוא יחסי הדחיסה הגבוהים. יחסי דחיסה אלה מציבים את גודל הקובץ באזור המתקבל על הדעת לתעבורה דרך האינטרנט. מהפכת המוזיקה הדיגיטלית מעולם לא הייתה מתאפשרת ללא פורמטים כמו [[MP3]]. לפני עלייתה של הדחיסה מאבדת הנתונים, הדרך היחידה להקטין קבצים במידה מספקת לתעבורת אינטרנט הייתה להנמיך את [[רמת דגימה|רמת הדגימה]] שלהם,. למשללדוגמה להמיר קובץ קול סטראופוני מקורי בפורמט WAV ברמתב[[תדר]] דגימה של 4410044.1 [[הרץקילוהרץ]], ב-16 [[סיבית|סיביות]] לדגימה וסטריאו(65,536 ל־22050אפשרויות עוצמה בדגימה אחת), לקובץ WAV ב[[תדר]] דגימה של 22.05 הרץקילוהרץ, 8 סיביות לדגימה ומונו(256 אפשרויות עוצמה בלבד) וגם מעבר מסטראו למונו. המרה זאתכזאת הייתה מקטינה את הקובץ רק לכדי שמינית, וזאת במחיר של אובדן איכות עצום באיכות . על-ידי שימוש בדחיסה מאבדת נתונים באיכות של 128 קילו־[[סיביות לשנייה]] ניתן להשאיר את הקובץ ברמת דגימה של 4410044.1 הרץקילוהרץ, 16 סיביות וסטריאו, בגודל עשירית מהקובץ הלא דחוסהמקורי, ללא ירידה מורגשתמשמעותית באיכות.

אולם, העובדה היא שהדחיסה הזאת מסירה מידע מהקובץ המקורי, וההסרהההסרה הזו עלולה להיות מורגשת. למשל, בשמיעה באוזניות טובות, אפשר להבחין בהבדלים בין קובץ MP3 איכות באיכות של 128 קילו־[[סיביות לשנייה]] לעומת הקובץ המקורי. המרה לקובץ MP3 באיכות של 48 קילו־[[סיביות לשנייה]] מקטינה את הקובץ פי 30 אך האיבוד באיכות הוא משמעותי וגם מאזין לא מקצועי יבחין בירידה באיכות. את התוצאות של דחיסת JPEG אפשר לראות כאשר מתקרביםמגדילים את בתמונההתמונה, וככל שמשתמשים ברמת דחיסה גבוהה יותר (כלומר הסרה של יותר נתונים) ההבדלים מורגשים יותר. בנוסף, כל שמירה של קובץ בפורמט מאבד נתונים מסירה ממנו עוד נתונים, כך שעריכת קובץ JPEG או MP3 עלולה בסופו של דבר להניב קובץ באיכות ירודה ביותר. מקובל כי לצורךלשם ארכיבאותשימור שללטווח יצירותארוך בארכיוני צליל של דיגיטליותמוזיקה יש לשמור את כל הקבצים בפורמט לא דחוס או בדחיסה ללא איבוד נתונים. הפורמט המינימלי המומלץ על-ידי האיגוד העולמי לארכיוני צליל IASA הוא קבצי WAV ב[[תדר]] דגימה של 48 [[קילוהרץ]], ב-24 [[סיבית|סיביות]] לדגימה.