פצצת עטלף – הבדלי גרסאות

'''פצצת עטלף''' הוא כינוי להצעה שהועלתה ב[[ארצות הברית]] בזמן [[מלחמת העולם השנייה]], להשליך מעל [[האימפריה היפנית]] [[עטלפים]] הנושאים [[פצצת תבערה|פצצות תבערה]] זעירות. שמו הרשמי של הפרויקט היה "מבצע אקס-ריי" (מבצע רנטגן) שהתנהל בראשותו ה[[זואולוג]] ד"ר לייטל ס. אדמס מ[[פנסילבניה]]. הרעיון היה שהעטלפים ינוחו על בניינים ביפן העשויים בעיקר [[עץ (חומר גלם)|עץ]] ו[[נייר]], אז יפוצצו הפצצות בצעד שיגרום ל[[דליקה|דליקות]] רבות באזור.

לצורך המשימה נבחר עטלף ממין מקסיקני שמשקלו היה 14 גרם. במהלך הפיתוח שארך כ[[שנה|שנתיים]] בין [[1942]] ל-[[1944]] פותחה במיוחד פצצת תבעירה זעירה שהכילה [[נפלם]] ([[בנזין]] ו[[סבון]] נוזלי), במשקל 30 גרם, והוצעו מספר דרכים להפעלת הפצצה. בין השאר נבחנו מרכז בקרה חיצוני שיפעיל את הפצצות מה[[מטוס]] שישליך אותם, אפשרות שנפסלה משום ש[[צבא ארצות הברית|הצבא]] חשש מתלות שכזו; [[מרעום]] שיופעל על ידי תנועת [[כנף|כנפי]] העטלף, אפשרות שנפסלה בגלל רגישות המתקן; ומנגנון השהיה פנימי, מה שנבחר בסופו של דבר. המנגנון כלל חלל בו תיל [[פלדה]] שהחזיק את פתיל ההצתה, מעט לפני שחרור העטלפים הוזרקה לחלל [[תמיסה|תמיסת]] [[נחושת]] [[כלור]]ית, שהמיסה את הפלדה וגרמה להפעלת הפצצה.

 

לבסוף התוכנית שנתקבלה הייתה לשמור את העטלפים בקירור שיגרום להם ל[[שנת חורף]], ולהטיל אותם מ[[מטוס]]ים במארזים שיוצנחו ויפתחו בזמן ירידתם. בזמן זה העטלפים היו אמורים להתעורר ולעוף החוצה ולנסות למצוא מחסה בבתים ותוך כדי כך להבעיר אותם.

הוכחה ליעילותה של הפצצה התקבלה כשקבוצת עטלפים [[חימוש|מחומשת]] הצליחה לברוח מה[[מחנה צבאי|בסיס]] ב[[קרלסבאד (ניו מקסיקו)|קרלסבאד]] שב[[ניו מקסיקו]], והציתה שריפות רבות באזור. בעקבות תקרית זו הוחזר הפרויקט לשיפור וחשיבה מחודשת, מאחר שהוחלט שיש לעשותו לבטיחותי יותר.

בניסוי שחל ב-[[15 בדצמבר]] [[1943]] הפרויקט נחל הצלחה מרשימה והצליח להעלות באש כפר דמי שנבנה לצורך הניסוי.