ג'יימס בליין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 159:
מסע הבחירות התמקד באישיותם של המועמדים, ותומכיו של כל מועמד הטילו רפש בשני. תומכי קליבלנד המשיכו להאשים את בליין במכתבי מוליגן וטענו שהיה עושה דברם של ארגוני הרכבת, ושהרוויח ממכירת אגרות חוב שהיו לו בארגונים. למרות שהשמועות לא עוררו הדים שמונה שנים קודם לכן, הפעם התגלו יותר ראיות. בליין הכיר במכתבים ששלח, אולם טען שהם לא מראים שנהג בחוסר הגינות. למרות זאת, תיאורו של בליין כמושחת השפיע על הציבור. במכתבים המפלילים יותר, כתב בליין "שרוף את המכתב", והדמוקרטים הפכו זאת לסיסמה: "בליין, בליין, ג'יימס ג'י. בליין, השקרן ממדינת מיין, שרוף את המכתב!".
 
כדי להתנגד למוסריותו של קליבלנד, הרפובליקנים חשפו שמועות שלקליבלנד היה בן מחוץ לנישואין בזמנו כעורך דין ב[[בופאלובאפלו]], ניו יורק, וצעקו "אמא, איפה אבא?" (לכך הגיבו הדמוקרטים, אחרי היבחרו של קליבלנד, ב"הלך לבית הלבן, חה חה חה!"). קליבלנד הודה ששילם מזונות החל מ-1874 לאימו של הילד, מריה האלפין. האלפין עצמה קיימה יחסים עם כמה גברים, כולל אוסקר פולסום, ידידו של קליבלנד, שעל שמו נקרא הילד. קליבלנד היה הרווק היחיד מבין האישים שיכלו להיות האב, ולכן לקח אחריות על כך. הדמוקרטים האשימו את בליין ואשתו בכך שלא היו נשואים כשבנם נולד ב-1851. השמועה הייתה לא נכונה ולא השפיעה על מסע הבחירות.
 
שני המועמדים האמינו שמדינות ניו יורק, ניו ג'רזי, אינדיאנה וקונטיקט יכריעו את הבחירות. בניו יורק, בליין קיבל תמיכה פחותה ממה שציפה לה כשארתור וקונקלינג, שעדיין שלטו במפלגה בניו יורק, לא ניהלו עבורו מסע בחירות. בליין קיווה שישיג יותר תמיכה מצד הקהילה האירית מאשר רפובליקנים אחרים: האירים תמכו בדרך כלל בדמוקרטים, אולם אימו של בליין הייתה אירית קתולית, והוא האמין שהתנגדותו לבריטים תמשוך את האירים. אולם תקוותיו התנפצו לקראת סוף מסע הבחירות, כשאחד מתומכיו נאם נאום בו גינה את המפלגה הדמוקרטית כמפלגת "רום, רומאיות ומרד". הדמוקרטים הפיצו את האמרה האנטי-קתולית לפני הבחירות, וקליבלנד זכה ברוב דחוק בכל ארבע המדינות, כולל בניו יורק, בהפרש של מעט יותר מאלף קולות. התחרות הייתה צמודה, וקליבלנד ניצח בהפרש של רבע אחוז, בעוד שבחבר האלקטורים הוא השיג 219 אלקטורים לעומת 182 לבליין.