כבוד המת – הבדלי גרסאות

בקרב פרשני התלמוד הובאו מספר מקורות להלכות אלו. ה[[תוספות]] הביאו בשם ה[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] את הטעם לפטור ממצוות [[קריאת שמע]], שאודותיה כתוב "למען תזכור את יום ... כל ימי חייך", ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים{{הערה|תוספות ב{{בבלי|ברכות|יז|ב}}.}}. ה[[רא"ה]] מביא טעם הלכתי אחר הכתוב בתלמוד הירושלמי, שכבודו של מת הוא שפנה מכל ענייניו ועוסק רק בכבודו, ולכן כל עוד לא נקבר המת, פטור הוא מכל המצוות אפילו אם אינו עוסק בצרכיו אלא יושב ודומם, כך פוסק הרא"ה למעשה ומביא ראיות מהתלמוד בבלי שפסק כך, כראיה שזהו הטעם העיקרי{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46470&hilite=14f3c42e-3f07-42cb-8746-965f1966fd84&st=%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93+%D7%94%D7%9E%D7%AA&pgnum=46 חידושי הרא"ה].}}. הלכות אלו תקפים כל זמן ש"מתו מוטל לפניו" או כל זמן שמוטל עליו לקברו, שנחשב כמוטל לפניו מפני שמחויב לעסוק בצרכיו{{הערה|{{בבלי|ברכות|יח|א}}.}}, אם אכן יכול לקברו וקיימת אפשרות כזו ולא נתפשה גופתו{{הערה|רא"ה שם.}}. לעומת זאת, אלו שעומדים לעסוק בצרכי המת אך אינן קרובים למת, אינם פטורים אלו ממצוות תפילה שהיא מדברי חכמים.

 

===הולכת המת ממקום למקום===

כחלק מכבוד המת נפסק בתלמוד, כי המוליך עצמות של מת ממקום למקום לא יתנם בכלי עור על גבי חמור וירכב עליהם, שדבר זה הוא מנהג בזיון למת, אך אם זה נעשה לצורכי המת עצמו מפן ימצאוהו שודדים ויבזו את גופו, מותר לעשות זאת. בהלכה זו השווה המת לדבר הקדוש ביותר ביהדות - [[ספר תורה]], שגם אודותיו נאמרו כללים אלו.