הצהרת זכויות האדם והאזרח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 27:
לכל האזרחים מובטחות הזכויות של "חירות, רכוש, ביטחון, והתנגדות לדיכוי". ההכרזה טוענת כי הצורך ב[[חוק]] נובע מהעובדה ש "...הזכויות הטבעיות של כל אדם קיימות כל עוד הן אינן מפריעות לאדם אחר ליהנות מאותן הזכויות". כך, ההכרזה רואה את החוק כ"ביטוי של הרצון הכללי", המיועד לסייע לשוויון הזכויות הזה ולאסור על כל "מעשה שמזיק לחברה".
 
ההצהרה גם העמידה כמה אמצעים הדומים לאלה של [[החוקה האמריקאית]] ו[[מגילת הזכויות האמריקאית]], שנוסחו באותה השנה. כמו החוקה האמריקאית, היא דנה בצורך לספק ביטחון כללי, ומנסחת כמה עקרונות כלליים של [[מיסוי]], במיוחד השוויון במיסוי (הבדל חשוב מהתקופה הקדם-מהפכנית, אז הכנסייה והאצולה היו פטורות מרוב המסים). היא גם מדגישה את הזכות הציבורית לשקיפות, המכריחה את הממשל לגלות כיצד השתמשו בכספי הציבור. כמו מגילת הזכויות האמריקאית, היא אינה מאפשרת יישום רטרואקטיבי של [[חוק|חוק פלילי]] ומציבה עקרונות נוספים כמו הנחת חפותו של אדם עד שהוכח אחרת, [[חופש הדיבור]] ו[[חופש העיתונות|העיתונות]], וכן חופש דתי קצת פחות כולל – "כל עוד... הביטוי של הדעות הדתיות שלהם אינו פוגע בסדר הציבורי כפי שנקבע בחוק". היא מאשרת את ה[[זכות הקניין|זכות לקנין]], תוך שמירה על זכויות הציבור:יבורי שצויין באופן חוקי, וישנו פיצוי על הרכוש".
 
סעיף 17 – "הקנין הוא זכות קדושה ובלתי ניתנת לערעור, ולא ניתן לנשל איש מקניינו, אלא אם כן מדובר בצורך ציבורי שצויין באופן חוקי, וישנו פיצוי על הרכוש".
 
כש[[רובספייר]] (אחד ממנהיגיה הבולטים של המהפכה) ישב בכלאו לפני הוצאותו להורג ב[[גיליוטינה]] שותפו לתא נשא את ראשו אל עבר ההצהרה שהייתה תלויה על קיר התא ואמר לו: "לפחות את זה השגנו".