פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
 
==ביוגרפיה==
סטרשנוב נולד ב[[פרדס חנה]] בן להנס וחווה עולי אירופה ולמד ב[[בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה]]. בשנים [[1964]]–[[1968]], למד ל[[תואר ראשון]] ב[[משפטים]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] במסגרת [[העתודה האקדמית]]. במהלך הלימודים, עשה [[קורס מ"כים]] וב[[מלחמת ששת הימים]] לחם בקרבות ב[[ירושלים]] במסגרת [[חטיבה 16]]. ב-1968 החל לשרת בפרקליטות הצבאית, כיהן כפרקליט צבאי ושימש כתובע [[פיקוד צפון]] וכשופט צבאי שם. בשנת 1976 הוא ניהל את התביעה נגד המחבל שנתפס מ[[הפיגוע במלון סבוי]]{{הערה|{{דבר||המחבל מסבוי מערער על עונש המוות|1976/12/30|00617}}.}}.
 
בסוף [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] כיהן כתובע הצבאי הראשי. בשנים 1977-1980 שידר ב[[גלי צה"ל]] פינה, כתובע צבאי ראשי{{הערה|{{דבר||רדיו - גלי צה"ל|1977/06/17|06400}}{{ש}}{{דבר||רדיו - גלי צה"ל|1980/06/29|01112}}.}}. הוא השתתף בחקירת [[אסון הנ"ד]]{{הערה|{{דבר||5 עדויות הושמעו בהיפתח חקירת נסיבות אסון המסוק|1977/06/23|00301}}}} ניהל את התביעה במשפטו של האלוף [[מיכאל ברקאי]]{{הערה|{{מעריב||משפט האלוף ברקאי ייפתח ביום א'|1978/12/21|00402}}.}}, את משפט המחבלים מ[[פיגוע כביש החוף]] ואת התביעה נגד הנאשמים בפגיעה בחיילי צה"ל בעת ההתנגדות לפינוי גן הירק של [[נאות סיני]]{{הערה|{{דבר|דני צדקוני|נפתח משפט נאשמי גן הירק|1980/04/30|00302}}.}}. במהלך כהונתו, בתחילת [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] השתתף בקורס מתקדם לפרקליטים צבאיים בבית הספר למשפט צבאי של [[צבא ארצות הברית]] בו[[וירג'יניה]]. בשנת 1982 מונה לנשיא בתי המשפט הצבאיים ב[[יהודה ושומרון]]. בשנים [[1984]]–[[1986]] שירת כסגן הפרקליט הצבאי הראשי וב-1986 מונה לפרקליט הצבאי הראשי, תפקיד אותו מילא עד 1991.
 
ביולי 1991 מונה סטרשנוב לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובשנת 2002 פרש ממנו. הוא שפט ב[[פרשת הדיסקונטאים|תיק הדיסקונטאים]] בו הטיל על הנאשמים המרכזים עונשי מאסר ממושכים וקנס כספי. ב-[[1992]] פסק במשפט של אב שהכה את בנו כי "ענישה גופנית מצד הורה כלפי ילדו, במטרה לחנכו, להנחיל לו הרגלי משמעת ולרסנו - כל עוד נעשית היא במידה הראויה, ביישוב הדעת ובתבונת אנוש - אינה פסולה מבחינה חינוכית ואינה אסורה מבחינה משפטית", פסיקה זו בוטלה בשנת 2000, על ידי שופטת [[בית המשפט העליון]] [[דורית ביניש]]{{הערה|‫{{הארץ|אמנון סטרשנוב|לא כל מכה היא עבירה|1.947494|22 בפברואר 2004}}‬}}.
 
בין השנים 1994–1996 לימד סטרשנוב ב[[אוניברסיטת תל אביב]] משפטים ובמערכת הבחירות בשנת 2007 שימש סטרשנוב יושב ראש ועדת הבחירות של [[מפלגת העבודה]]{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי|אמנון סטרשנוב יעמוד בראש ועדת הבחירות של העבודה|3350411|9 בינואר 2007}}.}}.
 
פרישתו מהשפיטה בשנת 2002 נעשתה במפתיע והייתה טעונה אישור של [[הועדה לבחירת שופטים]] שכן הוא עוד לא היה אפילו בן 60{{הערה|1=על פי נוהל העסקתם של השופטים, הם רשאים לפרוש בגיל 70 או לאחר 20 שנות שפיטה.}}. הדבר קרה בסמוך לפרשיית [[נחום מנבר]] בה הואשם סטרשנוב בידי עורך הדין [[אמנון זכרוני]] כי ניהל קשרים לא ראויים עם עורכת הדין פנינת ינאי. [[היועץ המשפטי לממשלה]] קבע כי טענותיו של זכרוני חסרות בסיס אולם נרמז כי ייתכן קשר בין הדברים{{הערה|1=[http://www.{{ynet.co.il/articles/0,7340,L-1826548,00.html|יורם ירקוני|השופט סטרשנוב פורש],|1826548|10 יורםבאפריל ירקוני, 102002}}.4.2002 [[ynet]]}}.
 
בנובמבר 2016 מונה סטרשנוב לנשיא בית הדין העליון של [[התאחדות הכדורגל בישראל]]{{הערה|{{ערוץ 20|משה בוקר|אמנון סטרשנוב מונה לנשיא ביה"ד העליון של ההתאחדות לכדורגל|אמנון-שטרסנוב-מונה-לנשיא-ביהד-העליון-ש|17 בנובמבר 2016}}}}.