צום גדליה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תמונות
שורה 1:
{{תשרי}}
[[קובץ:The captivity of Judah.jpg|220px|ממוזער|חיילים בבלים מובילים שבויים יהודים בעוד ירושלים בוערת מאחור. איור משנת 1904]]
[[קובץ:Nuremberg chronicles f 63v 1.png|320px|ממוזער|התפוררות העיר ירושלים תחת שלטון הבבלים. נירנברג, 1493]]
'''צוֹם גְּדַלְיָה''' (גם '''צוֹם גְּדַלְיָהוּ''') הוא יום [[תענית]] ב[[יהדות]] החל ב[[ג' בתשרי]], יום לאחר [[ראש השנה]] (אם יום זה חל ביום שבת, הצום נדחה ליום המחרת). צום גדליה הוא אחד מ[[ארבעת הצומות]] הקשורים ל[[בית המקדש הראשון#ביזת בית המקדש וחורבנו|חורבן בית המקדש הראשון]].
 
תענית זו נקבעה לציון רצח [[גדליהו בן אחיקם]], שהיה נציב על יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, בתחילת [[המאה ה-6 לפנה"ס]], ומותו היווהסימל באופןאת סופיסופו אתהמוחלט חורבןשל היישוב היהודי ב[[תקופת בית ראשון]]{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|כה}}, {{תנ"ך|ירמיהו|מ}}-{{תנ"ך|ירמיהו|מא|ללא=ספר}}}}.
 
== הופעת הצום במקורות ==
שורה 10 ⟵ 12:
לאחר כיבוש [[ממלכת יהודה]] בידי ה[[בבל]]ים, הוגלה רוב העם היהודי, ובמיוחד נכבדי העם, לבבל, ואילו בארץ נשארו מעטים מדלת העם, ששימשו כורמים ויוגבים. [[נבוכדנצר השני]], מלך בבל, הציב את גדליה בן אחיקם לשליט על שארית הפליטה אשר נותרה בארץ [[ממלכת יהודה|יהודה]]. גדליה אסף והנהיג את כל פליטי החורבן, ושכנע את יושבי יהודה לאסוף את היבולים, ואף קיבל גיבוי מירמיהו הנביא שהצטרף אליו למצפה{{הערה|{{תנ"ך|ירמיהו|מ|ו}}}}.
 
כפי שמתואר בספר [[ירמיהו|ירמיה]]{{הערה|{{תנ"ך|ירמיה|מא}}, ובקיצור רב יותר ב{{תנ"ך|מלכים ב|כה|כב|כו}}}}, גדליה [[רצח|נרצח]] בידי קבוצת יהודים, בהנהגת [[ישמעאל בן נתניה]], שהיה נצר לשושלת המלוכה. הוא הוזהר על הצפוי להתרחש מפי נאמניו, מפקד הצבא [[יוחנן בן קרח]] ואנשיו, שהזהירו אותו מפני ישמעאל. יוחנן אף ביקש כי גדליה יקדים להורגו בפעולת מנע, אך גדליה לא האמין לו וסירב להצעתו. גדליה נרצח כשישב במצפה (כנראה [[נבי סמואל]] של היום), ואיתו נטבחו גם תומכיו ואף החיילים הבבליים שהיו מוצבים שם. הרצח שנעשה בעיצומה של סעודה שערך גדליה לישמעאל בן נתניה ואנשיו, נעשה בהכוונת [[בעליס]] מלך [[עמון]].
 
ברצח גדליה בא הקץ לקיומה של [[אוטונומיה]] יהודית כלשהי בארץ ישראל לאחר חורבן הבית הראשון. הרצח גרם לדלת העם, שהיו תחת ממשלתו של גדליה בן אחיקם, להתפזר. מקצתם ירדו למצרים, מחשש לתגובת הבבלים. בכך הושלם חורבן הבית הראשון, ולא נותרה כל ריבונות יהודית בארץ ישראל למשך שבעים שנה, עד ימי [[שיבת ציון]].