הבדלים בין גרסאות בדף "קמוב Ka-50"

נוספו 231 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
←‏רקע: הגהה
מ (←‏רקע: הגהה)
שמועות ופרוסמים ראשונים אודות הפיתוח של ה[[מסוק]] החדש על ידי הרוסים התחילו עוד ב-[[1984]]. בימים ההם, למומחים במערב עדיין לא היה מושג באיזה סוג מסוק מדובר ואיזה תפקיד הוא יקבל בשדה הקרב המודרני.
 
הנחייה לפתח [[מסוק קרב]] חדש שב[[עתיד]] עשוי להוות את בסיס מערך המסוקים [[ברית המועצות|סובייטי]] ירדה ב-[[1976]] מהדרגים הבכירים של הממשל הסובייטי. כבר בימים ההם התחילו להסיק ולהבין שלצבא הסובייטי אין כלימסוק קרב מתקדם דיו שמסוגל להתמודד עם האיומים החדשים שמתפתחים בשדה הקרב המודרני. מאוחר יותר, במהלך השנים הראשונות של הלחימה [[מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות)|הסובייטית באפגניסטן]], הדרגים הבכירים בצבא ובממשל הסיקו סופית כי לברית המועצות אין כלי אווירי שמסוגל להעניק [[סיוע אווירי קרוב|סיוע אווירי]] ראוי עבור כוחות היבשה שלחמו מול [[גרילה|לוחמי הגרילה]] ה[[אפגנים|אפגניים]]. מסוק ה[[מיל מי-24]], שהשתתף אז בלחימה ב[[אפגניסטן]] כשל במשימתו: הוא היה גדול מידי, כבד מידי, איטי מידי, מצויד באמצעי לחימה מיושנים מאד והיווה מטרה קלה עבור [[נשק]] ה[[נגד מטוסים|נ"מ]] שהיה בידי האויב.
 
בנוסף למסקנות של הדרג הבכיר, באמצע שנות ה-70 סוכני ה[[ק.ג.ב.|קג"ב]] סיפקו מידע אודות פיתוח של דור מסוקי קרב חדשים בארצות הברית. מאוחר יתברריותר התברר שמדובר במסוקיAHבמסוקי [[AH-64D64 Apacheאפאצ'י|AH-64]] "אפאצ'י". ידיעות אלו גרמו לממשל הסובייטי להאיץ את פיתוח מסוק הקרב החדש.
 
על פיתוח המסוק החלו לעבוד יחד חברת [[מיכאיל מיל|מיל]] וחברת קמוב, אך עם התקדמות הפרויקט הופסק שיתוף הפעולה וכל חברה המשיכה בפיתוח דגם עצמאי משלה. חברת קמוב התחילה לפתח דגם תחת השם V-80, על הפרויקט היה אחראי מהנדס צעיר ומוכשר בשם סרגיי מיחייב. מטרתם הייתה ליצור מסוק קטן, קל, מהיר ובעל אמצעים חדשים ומודרניים שיתיאמושיתאימו לשדה הקרב החדש. המבנה של המסוק היה ייחודי מאד - הוא היה בעל שני [[רוטור]]ים שמסודרים באופן קואקסיאלי וצוות המסוק היה מורכב רק מ[[טייס]] אחד.
 
הדגם שפיתחה מיל קיבל את השם מיל [[מי-28]]. צוותו היה מורכב משני טייסים והמבנה שלו היה מבנה של מסוק סטנדרטי. בתחילת שנות ה-80, הייתה תחרות רבה בין שתי החברות. בסופו של דבר בשנת [[1985]], לאחר טיסות ניסוי רבות של שני המסוקים, הדרג המדיני קיבל את ההחלטה להמשיך לממן את הפרויקט של קמוב על מנת לפתח אותו כמה שיותר מהר. עם זאת, הפרויקט של מיל לא נסגר.
 
תמונות ראשונות של מסוק הקרב V-80 הופיעו לראשונה לקראת סוף שנות ה-80. כשהתמונות הופיעו, המומחים המערביים התקשו להבין את המבנה הייחודי של המסוק ואיך מבנה זה אמור לסייע למסוק בעתיד. לראשונה המסוק קיבל את שמו Ka-50 בשנת [[1992]], באותה השנה המסוק הוצג לראשונה ב[[הסלון האווירי במוסקבה|סלון אווירי שנערך ברוסיה]] בז'וקובסקי. המפרט הטכני, הביצועים של המסוק באוויר, החימוש, המערכות המתקדמות והעיצוב הדהימו את כלמשקיפי עולם האווירהתעופה בחדשנותם.
 
בשנת [[1993]] התחילו ניסויים סופיים של המסוק, פיתוח [[תורת לחימה]] ותוכנית שילוב המסוק במערך הלחימה הרוסי. שנתיים לאחר מכן, [[1995]], נשיא הפדרציה הרוסית הוריד הנחייה לרכישה מאסיביתמסיבית של המסוקים והסבת מערך המסוקים למסוקי Ka-50. אך בגלל המשבר הכללי ברוסיה שפרץ לאחר נפילת ברית המועצות, הוחלט לדחות את הרכישה המאסיביתהמסיבית של מסוקי קמוב ובמקום זאת לרכוש את המסוקים של מיל מי-28. המסוק של מיל אמנם היה בעל ביצועים נחותים יותר ואמצעים פחות מתקדמים מאלו של קמוב אך עם זאת העלות שלו גם הייתה נמוכה יותר. הממשל החליט כי מערך המסוקים יוסב למערך של מיל מי-28, אך בכל זאת הוחלט לרכוש מספר קטן של מסוקי Ka-50 עבור משימות מיוחדות.
 
בשנות ה-80 במקביל לפיתוח של V-80, צוות הפיתוח של קמוב הציע הצעה נוספת לדרג הבכיר של ברית המועצות. ההצעה כללה לפתח מסוק קרב חדש בעל מערכות אלקטרוניות חדשות ומיוחדות שיופעל בכל [[מזג אוויר]] ובכל תוואי השטח לטובת איסוף [[הערכת מודיעין|מודיעין]], הוצאהופגיעה ורדיפהבמטרות אחראיכות מטרות ושיכולשיכול להוות גם סוג של "מפקדה" באוויר. הממשל הרוסי התלהב והשתכנע מהרעיון ושוב הוריד הנחייה לפיתוח מסוק חדש. בשל קשיים כלכליים שהתחילו לתקוף את ברית המועצות כבר בשנות ה-80 הוחלט לא לבנות דגם חדש של מסוק אלא לקחת דגם שכבר קיים ולנסות לשפר ולהתקין עליו את המערכות המתקדמות.
 
בחברה הוחלט לקחת את הדגם הקיים V-80, שכבר אז היה בתהליכים מתקדמים של פיתוח ולהסב אותו למסוק חדש למטרות שהוצגו. עם הזמן, המסוק קיבל את השם המבצעי שלו Ka-52. הוא בעל מבנה דומה מאד של רוטורים קואקסיאליים אך בניגוד לקודמו יוטס על ידי צוות שיכלול שני טייסים. מבנה תא הטייס בנוי בצורה כזאת שהטייסים יושבים אחד על יד השני (דבר שלא מקובל במסוקי קרב).
 
ב-[[1997]], בשיתוף פעולה בין חברת קמוב לתעשייה האווירית של [[ישראל]] שופר Ka-50 לצרכים של [[צבא טורקיה|הצבא הטורקי]]. המסוק נקרא Ka-50 Erdogan ("לוחם מולד"). המסוק דומה מאד במבנהו, מוטס על ידי צוות של שני טייסים היושבים אחד מאחורי השני, ובעל שיפורים במערכות האוויוניקה.
====מושב מפלט====
 
לאור האבידות הרבות של מסוקים מסוג מיל [[מי-24]] במהלך הלחימה באפגניסטן, הותקן במסוק הKa-50 [[מושב מפלט]] שנועד להציל את הטייס במקרה של פגיעה במסוק. מנגנון הפליטה פועל בשני שלבים עיקריים: בשלב הראשון מתפוצץ חומר נפץ שנמצא על יד הרוטורים מנתק ומרחיק אותם מהמסוק, לאחר שהשלב הראשון בוצע מופעל השלב השני ובו מופעל המנוע הרקטי שנמצא על מושב הטייס ומפליט את הטייס ביחד עם המושב מחוץ למסוק. בנוסף לזה תא הטייס בנוי מסגסוגת עמידה לירי של פגזים קטנים.
 
====מערכות אוויוניקה====
המסוק בעל יעוד שונה מזה של קודמו Ka-50, לכן המבנה והמערכות שבו שונות במקצת למרות שרובן הן מערכות של קודמו. מבנה המסוק דומה מאד למבנה של קודמו, בעל מבנה רוטורים קואקסיאלי ומבנה חימושי דומה מאד.
 
בניגוד לקודמו המסוק מוטס על ידי צוות של שני טייסים. תא הטייס כולל שני מקומות אחד ליד השני (לא אחד מאחורי השני כמקובל במסוקי קרב). ייעודו המרכזי של המסוק הוא איסוף מודיעין והוצאתואיתור מטרות מהשטחבשטח ולכן שיתוף פעולה בין מטיס המסוק לבין מפעיל מערכות מודיעיןהמודיעין הוא חשוב ביותר, בחברה החליטו שעל מנת להגיע לשיתוף פעולה מקסימלי על הטייסים לשבת אחד על יד השני.
 
בהתאם לתפקידו המסוק מצויד ב[[אנטנה|אנטנות]] ו[[מכ"ם|מכ"מים]] מתקדמים המאפשרים לו לאסוף מודיעין, לרדוף אחר מטרות ולשמש סוג של "מפקדה" באוויר. לאחר שהמסוק ננעל על מטרה הוא יכול להחליט אם להשמיד את המטרה או לשלוח את המטרה למסוק אחר שנמצא באוויר ורלוונטי לה. המסוק יכול לשתף עד 4 מסוקים אחרים במקביל.
'''טילי אוויר-קרקע מדגם Kh-25ML''' – טילים ממשפחת Kh-25 שפותחה בברית המוצעות בסוף שנות ה-60. הטילים פותחו על מנת לשמש [[מטוס קרב|מטוסי קרב]] קלים, אך במהרה התברר כי ה[[טיל]]ים מאד לא יעילים כי מחייבים את המטוס ל"צלול" לכיוון המטרה לפני שמתבצע השיגור. בתחילת שנות ה-70 הטילים שודרגו. הטיל שהמסוק מסוגל לשאת הוא מסוג Kh-25ML, זהו טיל מונחה לייזר חצי-אקטיבי (רואה כתם לייזר) בעל טווח מקסימלי של 10 ק"מ.
 
'''טילי אוויר-אוויר מדגם [[וימפל R-73|R-73]]''' – טיל שפותח בשנות ה-80 על ידי חיל האוויר הסובייטי. הטיל פותח בעקבות הפער הטכנולוגי שנוצר בין הטילים של מדינות מערב לבין הטילים של ברית המועצות. הטיל מונחה אינפרה-אדום בצורה פאסיבית והוא בעל טווח של עד ל-40 ק"מ. נכון להיום הטיל כבר לא כל כך יעיל בגלל האמצעים שפותחו נגד הנחיה א"א, אך בזמנים שבו הטיל פותח הוא היה רלוונטי.
 
'''טילי אוויר-אוויר מדגם Igla''' – טיל מנוחה אינפרה אדום, מסוגל להגיע לטווח של עד 5 ק"מ. פותח בתחילת שנות ה-80 בברית המועצות ועד היום משמש מגוון רחב של צבאות בעולם. בגלל טווחו הקצר הוא נחשב ליעיל גם היום אך מחייב מהמטוס/מסוק להתקרב קרוב מאד למטרה.
'''רקטות "טיפשות"''' – המסוק נושא רקטות "טיפשות" (לא מונחות) מסוג S-8 וS-13, אשר פותחו על ידי חיל האוויר הסובייטי בשנות ה-70. היעוד המרכזי של הרקטות הוא לשמש מטוסי תקיפה בכוח אש גדול וזול. הרקטות בעלות טווח מקסימלי עד טווח של 4 ק"מ.
 
'''פצצות טיפשות''' – המסוק מסוגל לשאת [[פצצת שימוש כללי|פצצות טיפשותשימוש כללי]] מסוגים FAB ו- KMGU.
 
'''תותח 30 מ"מ מסוג Shipunov 2A42''' – תותח שמותקן בצד המסוק, התקנה זאת מאפשרת דיוק מרבי לתותח למרות אופציות כיוון מוגבלות. התותח מגיע לטווח עד 4 ק"מ, ומסוגל לירות עד 600 פגזים בדקה