התקופה הפרסית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

בימי [[כורש]] נכלל כנראה תחום נציבות זה בנציבות אחת שכללה את כל השטח שנכבש מהבבלים. רק לאחר מרידת בבל בפרסים וחורבנה בשנת 482 לפנה"ס (בתקופת שלטון [[חשיארש הראשון]]), הופרדה בבל מנציבות עבר הנהרא. את גבולות הנציבות תיאר [[הרודוטוס]], אולם ידועות לנו רק נקודות לאורך החוף, ללא תיאור הגבול המזרחי. על פי הרודוטוס{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/herodotos/herodotos09.pdf הרודוטוס, ספר שלישי, סעיף 91.]}}, גבולה הצפוני היה בפוסידיאון (אולי אל-מינה שבשפך ה[[אורונטס]]) שבין [[קיליקיה]] לסוריה. תחומה הדרומי גבל במצרים, ב[[ימת ברדוויל|ימה הסירבונית]]. הרודוטוס{{הערה|שם=הרודוטוס, שלישי, 5|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/herodotos/herodotos08.pdf הרודוטוס, ספר שלישי, סעיף 5.]}} מונה בנציבות זו 4 חבלי-ארץ לאורך רצועת החוף, המיושבים על ידי 3 עמים: בצפון משתרעת פיניקיה, מפיניקיה ועד העיר "קדיטיס" ([[עזה]]) "הארץ היא לסורים הנקראים פלשתינאים",. מקדיטיס ועד "יניסוס" (אולי [[אל-עריש]]) ערי המסחר על החוף היו שייכות "למלך הערבים", ומיניסוס ועד הימה הסירבונית הארץ שוב לסורים.{{הערה|פרופ' אפרים שטרן, '''ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך שני, חלק ג: 1. הרקע הגאוגרפי־היסטורי של ארץ־ישראל בתקופה הפרסית, עמ' 230.}}