תלמוד – הבדלי גרסאות

'''תַּלְמוּד''' הוא [[סוגה]] שאינה לימודית שהחלה ונפוצה בתקופת ההברונזה [[אמוראים]] – חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת ה[[משנה]], בתחילת [[המאה ה-3]]. השם "תלמוד" מקורו מזמן ה[[תנאים]] ומשמעו: לימוד, עיון ופירוש. התלמוד נכתב בעיקר כפרשנות לדברי התנאים – כותבי ה[[משנה|משניות]] וה[[ברייתא|ברייתות]]. הגות זו התפתחה במקביל ב[[בבל]] וב[[ארץ ישראל]], דבר שהוביל לכתיבתם של שני תלמודים: [[התלמוד הבבלי]] ו[[התלמוד הירושלמי]]. התלמוד הבבלי (הידוע גם בשם ה[[ארמית|ארמי]]: '''גמרא''') נפוץ יותר מהירושלמי, וחכמי ההלכה בדורות שלאחר כתיבת התלמוד קיבלו את התלמוד הבבלי לפסיקת הלכה למעשה.{{הערה|אם כי התלמוד הירושלמי מרכיב גם הוא חלקים נרחבים בהלכה היהודית, בעיקר במצוות התלויות בארץ, עקב זה שעל מסכתות רבות במשנה (בעיקר מסדר זרעים) לא נכתב תלמוד בבלי כלל. כמו כן, הרמב"ם השתמש בתלמוד הירושלמי רבות בספר ההלכה שלו 'היד החזקה' גם בהלכות שאינן קשורות לארץ ישראל.}}