יהושע בראנד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ארכאולוג
clean up באמצעות AWB
שורה 3:
 
==חייו==
יהושע בראנד בן שלום נולד בשנת [[1908]], ב[[כפר]] זָפָּלוב (Zapałów) שעל־יד [[יארוסלאב]] (Jarosław), ב[[גליציה]] המרכזית.{{הערה|שם=עמינח 388|ד"ר נח עמינח, "ארכאולוג תלמודי, לדמותו ולאישיותו של פרופ' יהושע בראנד ז"ל", בתוך: יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמ' 388.}} תחילה למד [[גמרא]] עם מלמד פרטי ומשם המשיך ללמוד ב[[סאנוק]], בישיבה של רבי [[יהודה מאיר שפירא]].{{הערה|שם=רפאל 1|יצחק רפאל, "חוקר מקורי", מבוא לספר יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמוד ראשון.}} אחר כך למד ב"מתיבתא" ב[[וורשה]], שם נודע בכינוי "החריף הגליצאי".{{הערה|שם=עמינח 388}} כבר מגיל צעיר נהג להחליף דעות בקשר לחידושי תורה עם בוגרים ממנו, הן בעל פה והן בכתב. בשנת [[תרפ"ט]], כאשר היה בן 21 בלבד, חיבר חוברת בשם: "טל אורות", חידושים על התורה, ושלחהּ לרב [[צבי יחזקאל מיכלסון]] ("פלונסקער רב").{{הערה|שם=עמינח 388}}
 
לאחר ש[[סמיכה לרבנות|הוסמך להיות רב]], החליט ללמוד לבחינות הבגרות הממשלתיות של [[פולין]]. הוא עשה זאת בכוחות עצמו, תוך שהוא שוקד על החומר לבחינות בספרייה של "תקוות ציון" שב[[לבוב]]. את הבחינות סיים בהצטיינות, על אף שלא היה בקיא בשפה ה[[פולנית]].{{הערה|שם=רפאל 1}}
 
ב[[העלייה החמישית|שנת תרצ"ב עלה לישראל]]{{הערה|1=שנת העלייה היא לפי נח עמינח, "ארכאולוג תלמודי, לדמותו ולאישיותו של פרופ' יהושע בראנד ז"ל", בתוך: יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמ' 388. מנגד, באתר הספרייה הלאומית, ביבליוגרפיה של הספר העברי ר"ל-תש"כ, ערך: ‫"בראנד, יהושע בן שלום", נכתב כי: "עלה בסוף חשון, או בכסלו, תרצ"ה [נובמבר 1934]".}} והחל ללמוד ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]], [[תלמוד]], [[העת העתיקה|היסטוריה עתיקה]] ו[[ארכאולוגיה של ארץ ישראל|ארכאולוגיה של ארץ ישראל]]. בנוסף למד [[ידיעת הארץ]], [[לטינית]], [[יוונית]] ו[[גאולוגיה]]. למחייתו עבד יום בשבוע בבניין ובחופשות הקיץ בחקלאות.{{הערה|שם=עמינח 388}}{{הערה|שם=רפאל 1}} לאחר קבלת [[מוסמך אוניברסיטה|התואר השני]], בשנת [[1940]]{{הערה|{{הצופה||הר הצופים|1940/05/01|00412}}}}, החל בלימודי תואר [[דוקטור]]. ה[[דיסרטציה]] שלו עסקה בנושא כלי ה[[חרס]] בספרות התלמוד והוא הגישהּ לסנאט האוניברסיטה העברית בשנת [[תש"ו]].{{הערה|1=יהושע בראנד, '''החצב הנר והחבית''': שלשה פרקים מתוך החיבור ’כלי החרס בספרות התלמודית’, הוגש לסנאט של האוניברסיטה העברית לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה" (דיסרטציה, תש"ו), ירושלים: דפוס ווייס, תש"ז.}} הוא המשיך לחקור נושא זה והרחיב את עבודתו לספר, שיצא לאור בשנת [[תשי"ג]].{{הערה|שם=עמינח 388}}
 
בשל ההערכה לה זכה על מחקריו המדעיים וידיעותיו בהיסטוריה ובארכאולוגיה, הוא מוּנה למפקח מדעי בבית העתיקות שהוקם על [[הר ציון]] על ידי [[משרד הדתות]].{{הערה|שם=עמינח 389|ד"ר נח עמינח, "ארכאולוג תלמודי, לדמותו ולאישיותו של פרופ' יהושע בראנד ז"ל", בתוך: יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמ' 389.}} על אף האמור לעיל ולמרות הפרסום לו זכה עת יצא לאור ספרו על כלי החרס בספרות התלמוד, לא עלה בידו לקבל משרת מרצה באוניברסיטה העברית.{{הערה|1=בראנד נהג להתלונן על כי לא מכירים בחשיבות מחקריו ומצד שני מקדמים חוקרים שאינם משתווים לו ברמתם. ראו ד"ר נח עמינח, "ארכאולוג תלמודי, לדמותו ולאישיותו של פרופ' יהושע בראנד ז"ל", בתוך: יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמ' 389.}} תרמו לכך - ככל הנראה - שתי סיבות עיקריות: העובדה שנהג לבקר חוקרים אחרים ללא חשש ומשוא פנים ולהתפלמס עמם - הן בשיעוריהם, כאשר היה תלמידם, והן במאמרי ביקורת שנהג לכתוב על מחקרים חדשים בנושאים הקרובים לליבו; וכן בשל הקושי שלו לבטא מילים באופן ברור. בניגוד מוחלט לסגנון כתיבתו הרהוט והעשיר, היה דיבורו של בראנד מחוספס ולא תמיד מובן. מה גם שפעמים רבות היה נוהג להפסיק משפט באמצעו ועובר למשפט הבא.{{הערה|1=ד"ר נח עמינח, "ארכאולוג תלמודי, לדמותו ולאישיותו של פרופ' יהושע בראנד ז"ל", בתוך: יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמ' 389 - 393; יש לציין כי למרות הבעיה בדיבור נהגו גבאי בתי כנסת להזמין את בראנד ללמד שיעור שבועי בגמרא. ראו יצחק רפאל, "חוקר מקורי", מבוא לספר יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמוד ראשון.}}{{הערה|שם=רפאל 2|יצחק רפאל, "חוקר מקורי", מבוא לספר יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמוד שני.}} עם זאת, לאחר הקמת [[אוניברסיטת תל אביב]], בשנת [[1956]], הוצעה לו משרת מרצה בחוג לתלמוד, על ידי ראש החוג פרופ' [[בנימין דה פריס]]. בראנד לימד שם כחמש עשרה שנה קורס מבוא לארכאולוגיה תלמודית וכן סמינריונים על מסכתות [[מסכת כלים|כלים]], [[מסכת שבת|שבת]], [[מסכת עירובין|עירובין]], [[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]], [[מסכת מידות|מידות]] ו[[מסכת פסחים|פסחים]].{{הערה|שם=עמינח 390|ד"ר נח עמינח, "ארכאולוג תלמודי, לדמותו ולאישיותו של פרופ' יהושע בראנד ז"ל", בתוך: יהושע בראנד, '''כלי זכוכית בספרות התלמוד''', בצרוף מחקרים ומאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח-1978, עמ' 390.}}
שורה 29:
 
===כלי זכוכית בספרות התלמוד===
כלי [[זכוכית]] בספרות התלמוד הוא ספרו השני של בראנד עליו עבד רק לסירוגין,{{הערה|1=חלק ממחקריו בנושא פרסם בינתיים בכתבי עת מדעיים שונים. ראו למשל "אספקלריה" (פרק מכלי זכוכית), '''ספר זיכרון לבנימין דה-פריס''', קובץ מחקרים של חבריו ותלמידיו, כרך ב', עורך [[עזרא ציון מלמד]], ירושלים: תשכ"ט-1969, עמ' 110 - 118; וכן "לזיהוים של כלי זכוכית" (עמל, עמלה, בן העמל, עמד, עמדה, בן העמד), '''סיני''' ס"ה, תשכ"ט, עמ' 3 - 8.}} מאחר שאת רוב זמנו הקדיש עתה להוראה באוניברסיטה ולהכנת מערכי שיעורים. במחקר על כלי הזכוכית הוא הסתייע ב[[אליהו דובקין]], שמלבד פעילותו הפוליטית היה גם אספן כלי זכוכית.{{הערה|שם=רפאל 2}}
 
בראנד הספיק אומנם לאסוף את כל החומר בנושא אך לא זכה לסיימו.{{הערה|שם=רפאל 2}} לפיכך, כאשר יצא לאור הספר בשנת 1978, שלוש שנים לאחר מותו, הוא חוּלק לשני חלקים:
 
החלק הראשון בלבד של הספר עוסק בכלי זכוכית בספרות התלמוד, והוא מכיל עשרה פרקים כדלקמן: '''הפרק הראשון''' כולל דיון בשאלת מקור הזכוכית, האם ב[[פניקיה]], [[מצרים העתיקה|מצרים]] או ב[[ארם נהרים]]. על סמך מקורות עתיקים ומחקרים בנושא, מגיע בראנד למסקנה כי ראשית הזכוכית היא בארם נהרים ולא במצרים, או בפיניקיה, כפי שמקובל לחשוב. בהמשך, ועל בסיס מסקנה זו ומקורות נוספים, מנסה בראנד להוכיח כי [[אברהם אבינו]] היה אמן זכוכית ומסיבה זו היגר מ[[אור כשדים]] ל[[חרן]]; '''בפרק השני''', הוא דן בכלי זכוכית שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל ובסביבתה; '''בפרק השלישי''' מצביע בראנד על חומרי גלם, מונחים ואינדיקציות נוספות המוזכרים במקרא, המוכיחים לטענתו את קיומה של תעשיית זכוכית ב[[תקופת המקרא]], על אף שלא מוזכרת בו תעשייה כזו{{הערה|1=הפעם הראשונה בה נזכרת "זכוכית" בתנ"ך היא ב{{תנ"ך|איוב|כח|יז}}: "לֹא-יַעַרְכֶנָּה זָהָב, וּזְכוֹכִית; וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי-פָז"; מונחים נוספים מן המקרא, שהוא סבור כי פירושם זכוכית, הם: "חול", "חלונות אטומות"; "משרפות מים", "מים", "יקר", "יְקרות", "קפאון", "כלי חמדה", "אבני אש", "אבני אקדח", ו"אבני קדש"; בנוסף: הביטויים: "עבודה קשה" המופיע ב{{תנ"ך|שמות|א|יד}}, ו"דוּד", המופיע ב{{תנ"ך|תהילים|פא|ז}}, מדברים לדעתו על עבודה בתעשיית הזכוכית. למידע נוסף ראו בערך: [[זכוכית#היסטוריה|"זכוכית", הפרק: "היסטוריה"]].}}; '''בפרק הרביעי''' הוא מפרט את שמות המקומות בהם יוצרו כלי זכוכית בתקופת המקרא ותקופת בית שני, ובנוסף הוא מברר את חלקם של היהודים בתעשייה זו. מבין המקומות שיצרו זכוכית הוא מזכיר את [[צידון]] (ובקשר אליה הוא טוען כי תעשיית הזכוכית המפורסמת שלה נוסדה על ידי היהודים שהתגוררו בה ולא על ידי יוונים או סורים, כפי שמקובל לחשוב), [[מרשה|צידון במראשה]], [[צור]], [[אנטיוכיה]], [[גרסה]], [[אלכסנדריה]], [[ירושלים]], [[כזיב]], [[לוד]], [[טבריה]], גירו (או בירו), [[קיסריה|קיסרין]], [[בית שערים]], [[עכו]], [[שומרון]], [[יפו]], [[חברון]], [[עין גדי (יישוב עתיק)|עין גדי]] ו[[יריחו]]; בפרקים '''החמישי''' (בית חולסאות), '''הששי''' (אבן מסמא), '''השביעי''' (כור של עושי זכוכית), '''השמיני''' (כבשן של זגגים), '''התשיעי''' (בולוס) ו'''העשירי''' (ספות) הוא דן במושגים שונים הקשורים לתעשיית הזכוכית.
שורה 118:
 
{{מיון רגיל:בראנד, יהושע}}
 
[[קטגוריה:חוקרי יהדות]]
[[קטגוריה:חוקרי תלמוד]]