הבדלים בין גרסאות בדף "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל"

מ
הוספת קישור לאברהם דורון
(←‏רשימות: תאריך הבחירות 1989)
מ (הוספת קישור לאברהם דורון)
 
=====רקע=====
ניתן לחלק את התקופה ל תקופות משנה.{{הערה|1=לפי [[דב בן מאיר]], '''ההסתדרות'''; [[אברהם דורון]], '''ההסתדרות, מדיניות רווחה ושיוויוניות''' ו[[לב גרינברג]], '''עובדים חלשים, עובדים חזקים: זרמים בכלכלה הפוליטית בישראל 1967–1994''' בתוך '''מחברת עבודה לארגון עובדים''', עמ' 693–735}} עד [[1965]] כלכלת ישראל הייתה בתנופה ובצמיחה מואצת. המשק הישראלי נמצא בעודף תעסוקה ובצמא לידיים עובדות. מצב זה הקשה על ההסתדרות משום שהיא לא יכלה לסייע לעובדים אלא להפך, נתפסה כגורם המגביל את הפרט ומצמצם את יכולת התקדמותו. [[פנחס ספיר]], שהיה [[שר האוצר]] בשנים 1963 - 1965 ו[[שר המסחר והתעשייה]] בשנים 1955–1965 עודד משקיעים פרטיים מהארץ ומחוץ לארץ באמצעות הלוואות נוחות מטעם המרכז להשקעות ב[[משרד המסחר והתעשייה]], משקיעים אלו "נגסו" בשטחי פעילות שהיו באופן מסורתי בידי חברת העובדים ויצרו תחרות קשה למשק ההסתדרותי. בכוחם היה גם לפתות עובדים על ידי חוזים אישיים ותוספות פטורות ממס ל[[שכר#שכר נטו|נטו]]. ההסתדרות התנגדה לשיטה זו משום שניפחה את השכר ברכיבים שלא זיכו בזכויות סוציאליות וראתה בכך הונאה של השכיר. שיטה זו גם הגדילה את אי-השוויון.
 
בראשית שנת [[1966]] הונהגה בכלכלת ישראל [[מיתון 1966 בישראל|מדיניות מיתון]]. מדיניות המיתון הובילה להרעה בתנאי עבודה של עובדים במפעלים פרטיים, לפיטורים ולאבטלה. הייתה זו שעתה של ההסתדרות שהפכה לגורם תומך וממתן. כיוון שהייתה בשליטת מפלגת השלטון היה אינטרס משותף לממשלה ולהסתדרות למניעת זעזועים בשוק העבודה ולהובלה משותפת תוך ריסון תביעות עובדים מחד וייצוג שלהם מול המעסיקים (בייחוד המוסדיים) מאידך.