אגרת הרדיו והטלוויזיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: דיגיטלי |
|||
שורה 89:
עד ביטולה בשנת 2015, שיטת גביית האגרה בישראל נמצאה במוקד של ויכוח וביקורת. המבקרים ציינו כי האגרה היא לא יותר ממס נוסף, שהוא מעין "[[מס גולגולת]]", כלומר מס המוטל בלי התחשבות במצבו הכלכלי של האזרח (בפועל יש הקלות לקבוצות אוכלוסייה מסוימות, בעיקר בעלי מוגבלויות). עוד הם אמרו שבישראל מרגישים את מגרעות השיטה, אבל לא נהנים במידה מספקת מיתרונותיה. הסיבה העיקרית לכך היא הצורך של רשות השידור לקבל אישור לתקציבה מן [[הכנסת]]. האישור הזה מבטל במידה רבה את העצמאות הכלכלית של רשות השידור ולפיכך מבטל את היתרונות שבגבייה העצמאית.
הגבייה העצמאית של אגרת הטלוויזיה עולה כסף רב - מעריכים את [[עלות]] גביית האגרה כאחוזים רבים מהסכום הנגבה. קשה לחשב מספר מדויק שכן רשות השידור אינה מפרסמת את מבנה התקציב שלה אלא רק את התקציב הכולל, ויש צורך להסתמך על אומדנים למקורות ההכנסה השונים - [[פרסום]], אגרת הרדיו ותמיכה ממשלתית. בפברואר 2014 נחשפו חלק מהמספרים ב[[ועדת הכספים של הכנסת|וועדת הכספים של הכנסת]], והתברר שבשנת 2013 שילמה רשות השידור כ-30 מיליון שקלים שכר טרחה לעורכי הדין המעורבים בגביית חובות{{הערה|{{
בעבר הועלו הצעות לבטל את האגרה ולממן את פעילות רשות השידור ישירות מתקציב המדינה. הצעה אחרת הייתה להטיל על חברות הכבלים והלוויין תשלום [[תמלוגים]] לרשות השידור על העברת השידורים שלה למנויים, כך שתמלוגים אלה ישמשו בסיס לתקציב רשות השידור, ויבטלו את הצורך לגבות את האגרה ממשקי בית המחוברים לרשתות הכבלים או הלוויין.
שורה 120:
* [http://www.iba.org.il/doc/DOC790057.pdf רשות השידור לא תגבה אגרה מאזרחים שאין ברשותם ממיר דיגיטלי או מקלט בעל ממיר מובנה] - אתר רשות השידור, 8 בספטמבר 2013
* {{גלובס|דורון אביגד|השלב הבא: ביטול האגרה|1000898533|3 בדצמבר 2013}}
* {{
== הערות שוליים ==
| |||