מעצר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לכתב אישום |
|||
שורה 4:
== מעצרים במדינות טוטליטריות ==
בעבר, בתקופות בהן לא היו או כמעט לא היו [[זכויות האזרח|זכויות אזרח]], פעמים רבות שנעשה שימוש על ידי השליט במעצר לשם ביצור שלטונו, הרחקת מתחרים, פעמים גם מבני משפחתו, ככלי הרתעתי או כגחמה שלטונית. מובן שבמערכות שלטוניות טוטליטריות, בהן לא קיים העיקרון של שלטון החוק, מעצרים מסוג זה לא היו נתונים לביקורת שיפוטית, ולא היה חוק שהסדיר את השהות במעצר, תנאי המעצר, מספר הימים בהם ניתן לשהות במעצר ללא משפט וכדומה. פעמים שהדרך היחידה לצאת ממעצר מסוג זה הייתה מותו של הרודן, או קונסטלציה אחרת שאיפשרה את הוצאתו של העצור לחופשי. מעצרים מסוג זה היוו את הרקע לכתיבתם של לא מעט רומנים היסטוריים, כדוגמת [[הרוזן ממונטה קריסטו]], שגיבורו נעצר מבלי לדעת את סיבת מעצרו ומבלה שנים רבות במעצר מבודד. דוגמה מודרנית לסוג זה של מעצרים ניתן לראות במעצרים ההמוניים שבוצעו על ידי המשטרים הנאצים/פשיסטים והמשטר הסובייטי, ב[[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] בהם נעצרו אזרחים רבים בשל התנגדות למשטר, לשם 'חינוך מחדש', ובדרך כלל על לא עוול בכפם. דוגמה לשימוש במעצר ככלי דיכוי נגד האופוזיציה אפשר לראות עדיין במקומות כמו [[מיאנמר]]{{הערה|{{
בספרו "[[המשפט]]" מתאר [[פרנץ קפקא]] את הקושי והתסכול המלווים אדם שנעצר על לא עוול בכפו, ובלי יכולת להבין אפילו כיצד עליו להגן על עצמו ומפני מה.
ככל שעלה לשיח הפוליטי שיח הזכויות, ועקרון שלטון החוק, השתנתה גם התמונה של המעצרים, ועוצבו הכללים המוכרים לנו היום מתוך חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), המגדיר מתי, איך, כמה זמן ובאילו נסיבות מותר לעצור אדם.
| |||