היתר מכירה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 129:
הפולמוס החריף לאין שיעור לקראת שנת השמיטה בתשס"ח. לאחר שבמהלך השנים הגדילו החרדים את השפעתם על [[הרבנות הראשית]] (ואחת העדויות לכך היא בחירתו של הרב [[יונה מצגר]] ולאחריו הרב [[דוד לאו]] בתמיכת החרדים), הרבנות הראשית החליטה להפריט את המדיניות באופן שכל רב יחליט כראות עיניו, אם בעירו תהיה אפשרות לצרוך תוצרת של היתר מכירה, או שתינקט המדיניות המחמירה שבעבר איפיינה רק את הציבור החרדי.
ארגון רבני [[צהר (עמותה)|צהר]], ארגון ציוני דתי, איים שיקים מערך [[כשרות]] חלופי למערך הכשרות של הרבנות הראשית, על מנת לתת מענה במקומות בהם הרבנות הראשית אינה מכירה בהיתר מכירה.{{הערה|{{ynet|קובי נחשוני|יוזמה: מערך כשרות עוקף רבנות|3453329|28 בספטמבר 2007}}}}{{הערה|{{בשבע|יאיר שפירא|הופכים את הבאסטה|6936}}}} פרשה זו הסתיימה בכך שבג"ץ, בתשובה לעתירת ארגונים חקלאיים, פסל את החלטות הרבנות שנתנו אוטונומיה לכל רב מקומי לפסוק בעצמו בנוגע להיתר מכירה, וקבע כי בכל מקום בו יסרב הרב המקומי לתת היתרי כשרות המסתמכים על היתרי המכירה, על הרבנות הראשית למנות רב שיעניק תעודות כשרות.{{הערה|{{
בנוסף למחלוקת שפרצה בין החרדים הליטאים, לארגונים דתיים לאומיים, באותה תקופה הופיעה חוברת "מן השורש", שנכתבה על ידי הרב יוסף יקותיאל אפרתי, מקורבו של הרב יוסף שלום אלישיב, ובה הוא תקף בחריפות את דעתם של המקילים בהיתר המכירה, כאשר בין היתר כוונתו הייתה אל הרב עובדיה יוסף, שבאותה שנה היה ראש המתירים.
| |||