גלזנקירכן – הבדלי גרסאות

'''גלזנקירכן''' (ב[[גרמנית]]: '''Gelsenkirchen''', {{שמע|קובץ=De-Gelsenkirchen.ogg}}); (שפירוש[[תרגום שמהחופשי]]: בתרגום החופשי הינו "[[כנסייה|כנסיית]] היתוש"ה[[יתוש]]) ממוקמת במחוז [[נורדריין-וסטפאליה]], בחלקו הצפוני של [[חבל הרוהר]]. שטח העיר הוא 104 ק"מ והיא מונה כ-260,000 תושבים. העיר נמצאת בתוך השטח העירוני המאוכלס ביותר בגרמניה ([[מגלופוליס|מגלפוליס]]) וגובלת בערים [[הרנה]], [[בוכום]] ו[[אסן]].

גלזנקירכן ממוקמת בדרום-מערב וסטפליה, על המדרונות השטוחים של עמק Emschertal. ליבת העיר נמצאת דרומית לתעלת המים ריין-הרנה, כשהמחוז העירוני של הורסט ושבע שכונות של מחוז בואר ממוקמים צפונית למים. האורךאורכם הכולל של גבולות העיר הינוהוא 68 ק"מ והיא גובלת בערים [[הרנה]], [[בוכום]] ו[[אסן]]. 35% משטח העיר תופסים שטחים ירוקים, פארקים, יערות ושדות חלקאייםחקלאיים, מה שמציב את העיר בשורה העליונה של הערים ה"ירוקות" של גרמניה.

== היסטוריה ==

עדויות ראשונות להימצאות בני אדם באזור משוייכת ל[[תקופת הברונזה|תקופה הברונזה]], כאלף שנה [[לפנה"ס]]. אלה היו כנראה שבטים של ציידים אשר גרו בחוות קטנות שנאספו זה ליד זה. ה[[רומאים]] פלשו לאזור מאוחר יותר ובשנת 700 התיישבו בעיר ה[[סקסונים]].

העיר תועדה לראשונה בשנת 1150. בערך באותה שנה נבנתה בעיר הכנסייה הראשונה, באזור אשר שייך כיום לרובע ''Buer.'' עם זאת, בפועל בתקופת ימי הביניים חיו באיזור רק כמה עשרות תושבים, בהתיישבויות קטנות.

התעשיין [[wikipedia:Friedrich_Grillo|פרידריך גרילו]] ייסד את התאגיד לתעשייה כימית (''Aktiengesellschaft for Chemische Industrie'') ברובע שאלקה בשנת 1872, וכן את התאגיד ''.Vogelsang & Co'' יחד עם משפחת גרוול. כמו כן הוא ייסד את ארגון ''הכרייה ועבודות הברזל של שאלקה ו''שנה לאחר מכן,שוב באותו הרובע, הוא ייסד את המפעל לייצור זכוכית ומראות (''Glas-und Spiegel-Manufaktur AG'').

לאחר שגלזנקירכן הפכה למרכז חשוב של תעשייה כבדה, היא קיבלה מעמד של עיר בשנת 1875 ובשנת 1896 מעמד של עיר עצמאית.

בשנת 1928, תחת הרפורמות של השלטון הפרוסי המקומי, אוחדו הערים של גלסנקירכן ובואר יחד עם ''Amt'' של הורסט והפכו יחד לגלזנקירכן-בואר אשר השתייך למחוז הממשלתי של [[מינסטר]]. בשנת 1930 הוחלט לשנות את שם העיר לגלזנקירכן. באותה תקופה מנתה העיר כ -340 אלף איש.

במהלך [[פוגרום|פוגרומים]] של "[[ליל הבדולח]]" ב-9 בנובמבר 1938 נהרסו בעיר בתי עסק יהודיים, בתי מגורים ובתי קברות, וכמו כן בית הכנסת של בואר ובית הכנסת אשר עמד במרכז העיר גלזנקירכן.בית הכנסת החדש של גלזנקירכן נפתח לציבור שוב רק ב -1 בפברואר 2007.

מ -1933 עד 1945, ראש העיר של העיר היה חבר המפלגה הנאצית קרל אנגלברט בומר.

 "בית הספר המקיף הראשון בצפון הריין וסטפליה" נפתח בעיר בשנת 1969. ''Scholven-Chemie AG'' (מפעל [[הידרוגנציה]] הישן) התמזגה עם ''גלסנברג-בנזין-AG'' כדי ליצור את התאגיד החדש VEBA-Oel AG. בשנת 1987, האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בעיר ונשא דרשה בפני 85,000 אנשים באיצטדיון העירוני. האפיפיור גם הפך לחבר כבוד של קבוצת הכדורכל FC Schalke 04.

מכרה הפחם האחרון בעיר נסגר באפריל 2000. כיום מהווה גלזנקירכן מרכז חשוב למדעים, שירותים וייצור.

הקהילה המשיכה לגדול וכ -1,100 יהודים התגוררו בגלזנקירכן בשנת 1901. בשנת 1933 מספר היהודים בעיר הגיע לשיא של 1,300 איש. בתחילת המאה העשרים הייתה הקהילה היהודית הרפורמית הדומיננטית ביותר בכל הקהילות היהודיות בעיר, ואחרי שהורכב עוגב בתוך בית הכנסת, ורוב התפילות נעשו בעיקר בגרמנית במקום בעברית מסורתית, החליטה הקהילה החרדית להפסיק את נוכחותה בבית הכנסת וניסתה להקים קהילה אורתודוקסית חדשה, בראשות ד"ר מקס מאיר, ד"ר רובנס ואברהם פרוליך. כמו כן, נמצאה בעיר עוד קהילה יהודית אורתודוקסית של יהודי פולין. ב -1908 נרכש מגרש על רחוב ואנר שטראסה והוא שירת את הקהילה כבית הקברות עד 1936. בית קברות נוסף נבנה בשנת 1927 בפרבר של אוקטנדורף .

החיים היהודיים בגלזנקירכן המשיכו להיות שקטים למדי גם לאחר עלייתו של [[אדולף היטלר|היטלר]] ושל הנאציונל-סוציאליזם לשלטון ב- [[1933 בגרמניה|1933]]. באוגוסט 1938 היו רשומים בעיר עדיין 160 עסקים יהודיים, ואולם באוקטובר 1938 הגביל האיסור הרשמי את העסקים, וכל הרופאים היהודים הפכו למובטלים. באותו חודש גורשה הקהילה היהודית. בין השנים 1937 ו- 1939 ירדה אוכלוסיית יהודי גלזנקירכן מ -1,600 ל -1,000 איש. במהלך "[[ליל הבדולח]]" נהרס בית הכנסת של העיר. מעל 60% צאוכלוסיית יהודי העיר כבר עזבו את גלזנקירכן בתקופה זו . ב -27 בינואר 1942 גורשו ל[[גטו ריגה]] 350 מתוך 500 היהודים שנותרו בעיר. מאוחר יותר גורשו היהודים הנותרים למחנות הריכוז של [[וארשה|וורשה]] ו[[טרזיינשטט|טרזינשטט]]. רוב המגורשים הללו נהרגו מאוחר יותר במחנות המוות השונים ברחבי פולין המודרנית.

גלזנקירכן מעצבת את עצמה בעשרים השנים האחרונות כמרכז של טכנולוגיה סולארית, כשהחברות הגדולות הפועלות בתחומיה הן Shell Solar Deutschland GmbH ו- Scheuten Solar Technology. על פי המחקר האחרון של קרן ברטלסמן, גלזנקירשן היא העיר הרביעית "הידידותית לעסקים" בגרמניה (לאחר [[לייפציג]],[[קרלסרוהה]] ו[[ברמן]]).

הנמל של גלזנקירכן הינולגלזנקירכן נמל תעשייתי ומסחרי עם מחזור שנתי של שני מיליון טון מטרי ומשטח מים של כ -120 דונם, והוא אחד מנמלי הים הגדולים והחשובים ביותר בגרמניה.

רחוב Bahnhofstraße אשר מחובר לתחנת הרכבת הראשית של העיר הינוהוא לברחוברחוב הקניות הגדול והחשוב ביותר בחבל הרוהר ואחד מ-30 רחובות הקניות הפופולריים ביותר בגרמניה.

== חינוך ומדע ==

לגלזנקירכן 51 בתי ספר יסודיים (36 בתי ספר ציבוריים-חילוניים, 12 קתוליים, 3 פרוטסטנטים), ו-25 בתי-ספר תיכון.

בגלזנקירכן ישנם 6 ששה מוזיאונים, כשהגדול הינוהוא "המוזיאון לאומנות של גלזנקירכן" (''Kunstmuseum Gelsenkirchen'') אשר ממוקם במרכז רובע בואר. המוזיאון נפתח בשנת 1984 לאחר שנתיים של בנייה. אוסף המוזיאון כולל כ -1,300 יצירות של מודרניזם קלאסי, קונסטרוקטיביזם, קינטיקה ואמנות עכשווית, וכמו כן אוסף ציורים של הצייר אנטון סטנקובסקי. בכל שנה מתקיימות בין שש לשמונה תערוכות מתחלפות.

"תיאטרון המוסיקה" שבגלזנקירכן נחשב לאחד מבנייני התיאטרון החשובים ביותר בתקופה שלאחר המלחמה. בחסותו של האדריכל ומתכנן העיר ורנר רונאו נבנה קומפלקס בן שתי מקומות, הכוללים אולם גדול הכולל 2504 מקומות ישיבה ואולם קטן עם 336 מושבים. התיאטרון נפתח ב -15 בדצמבר 1959 לאחר 41 חודשי בנייה, והוא מארח מאז אופרות, מחזות זמר, סימפוניות והופעות בלט. מנהל הכללי של התיאטרון הוא מיכאל שולץ מאז 2008. בנוסף ישנם בעיר עוד 5 תיאטראות, כולל "בית הפילהרמונית החדשה של וסטפליה" אשר נפתח בשנת 1996.

== קישורים חיצוניים ==

{{מיזמים|ויקישיתוף=Gelsenkirchen|שם ויקישיתוף=גלזנקירכןבשורה}}

* [http://www.gelsenkirchen.de {{אתר העיר]רשמי}} {{גרמנית}}