הבדלים בין גרסאות בדף "מלחמת היהודים"

מ
ב"מלחמת היהודים" ניכרות מאד השפעותיהם של ההיסטוריונים היווניים [[תוקידידס]] (המאה ה-5 לפנה"ס) ו[[פוליביוס]] (המאה ה-2 לפנה"ס), שתולדות חייו דומות לאלו של יוספוס: עירו השתייכה ל[[הליגה האכאית|ליגה האכאית]] שהתנגדה לרומאים, הוא עצמו נתפס והובא לרומא כבן ערובה, קשר שם קשרי ידידות עם מדינאים רומיים בכירים, השתכנע שהאימפריה הרומית בלתי מנוצחת, וכתב את תולדותיה, הכוללות גם את האירועים שהתרחשו בימיו ובארצו, במטרה להרתיע את נתיניה מלמרוד בה.{{הערה|תרגום ליזה אולמן ל'''מלחמת היהודים ברומאים''', מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 38-37.}}
 
יוספוס הכיר את [[ספר מקבים א|ספר מקבים א']], שעמד בפניו בעת שכתב את ספריו. ספר חשוב נוסף שהיווה לו מקור הוא רשימותיו של [[ניקולאוס איש דמשק]], מזכירו של המלך [[הורדוס]]. ניקולאוס מדווח על התקופה של אחרית ימי החשמונאים וכל תקופתותקופת שלטונו של הורדוס. יוספוס חי ב[[תקופת הנציבות]] השנייה (66-44 לספירה). גם כאן סביר שנעזר בכרוניקות שונות שלא הגיעו לידינו, אך המקור החשוב והבולט לספר, שמיחד אותו כספר היסטורי מרתק במיוחד, היא עדות יוסף עצמו. בדבר המרד היה שותף מרכזי ופעיל הן בהכנת הגליל למלחמה והן בפרשת הקרב על [[יודפת (יישוב עתיק)|יודפת]], שאותה היה יכול למסור בפרטי פרטים משום שהיה מפקד היהודים בקרב. לאחר נפילתו בשבי הוא מפסיק לשחק תפקיד משמעותי בעלילה אך עדיין היה עד ממקור ראשון לרוב ההתרחשויות.
בעת שהותו במחנה הרומאים בזמן [[המצור על ירושלים (70)|המצור על ירושלים]], ניהל לדבריו תיעוד מסודר של האירועים וראיין עריקים מן העיר.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[נגד אפיון]]''', [[S:קדמות היהודים - נגד אפיון#ט|מאמר ראשון, פרק ט]], סעיף 49.}}