ויקיפדיה

פמיניזם פוסט-קולוניאלי – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) (דיון)
ויקיזציה
שורה 1:
[[פמיניזם]] [[פוסטקולוניאליזם|פוסט-קולוניאלי]] הוא ענף בחשיבה הפמיניסטית שהתפתח בתגובה לפמיניזם הקלאסי, שהתמקד בעיקר בחוויותיהן של נשים בתרבויות מערביות. פמיניזם פוסט-קולוניאלי יוצא מתוך מיקומן השולי של נשים [[לימודי מוכפפות|מוכפפות]] ברחבי העולם, ומבקש להביא בחשבון את ה[[דיכוי]] על בסיס [[גזע (אדם)|גזע]], [[מעמד חברתי|מעמד]] ו[[לאומיות]] אל תוך השיח הפמיניסטי המרכזי.{{הערה|פנינה מוצפי-האלר (2007). לקרוא את בל הוקס בישראל: פמיניזם רדיקלי, חשיבה ביקורתית ואחוות האחיות החדשה. בתוך:ינאי ניצה, אלאור תמר, לובין אורלי ונווה חנה (עורכות). דרכים לחשיבה פמיניסטית: מבוא ללימודי מיגדר, כרכים 1–3. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 581-618.}} פמיניזם פוסט-קולוניאלי רואה ב[[גזענות]] ובהשפעות הפוליטיות, הכלכליות והתרבותיות ארוכות הטווח של ה[[קולוניאליזם]] גורמים בעלי השפעה מכרעת על נשים לא-מערביות ולא-לבנות בעולם פוסט-קולוניאלי. זרם זה התחיל כביקורת על תאוריות פמיניסטיות במדינות מפותחות ששמה דגש על הנטיות האוניברסליות של הרעיונות הפמיניסטיים המרכזיים, וטוענת שנשים שחיות במדינות לא-מערביות מוצגות בצורה שגויה. פמיניזם פוסט-קולוניאלי גורס כי שימוש במונח "[[אישה]]" כקבוצה אוניברסלית, כופה על נשים להיות מוגדרות רק על סמך ה[[מגדר]] שלהן ולא על ידי [[זהות|קטגוריות זהות]] נוספות כמו מעמד כלכלי, גזע, [[אתניות]] או [[העדפה מינית]].{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:4|"Meeting at the edge of fear: theory on a world scale". ''Feminist Theory''. 16 (1)}}. פמיניסטיות פוסט-קולוניאליות פועלות לשילוב רעיונות של הוגות ושל תנועות פמיניסטיות שמקורן ב[[העולם השלישי|עולם השלישי]] לתוך הזרם המרכזי בפמיניזם, הלא הוא המערבי. הפמיניזם של העולם השלישי צמח מהרעיון שפמיניזם במדינות עולם שלישי לא מיובא [[העולם המערבי|מהעולם הראשון]], אלא מקורו באידאולוגיות פנימיות ובגורמים סוציו-תרבותיים ייחודיים לו.
 
== תאוריה ==
שורה 8:
בניגוד לתאוריה הפוסט-קולוניאלית של הזרם המרכזי, המתמקדת בהשפעות המתמשכות של הקולוניאליזם על המוסדות הכלכליים והפוליטיים הנוכחיים של המדינות, תאורטיקניות פמיניסטיות פוסט-קולוניאליות מעוניינות לבחון מדוע התאוריה הפוסט-קולוניאלית נכשלת בכל הנוגע לסוגיות מגדריות. הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי מבקש לשפוך אור גם על הנטייה של המחשבה הפמיניסטית המערבית להחיל את טענותיה על נשים ברחבי העולם, משום שהיקף התאוריה הפמיניסטית מוגבל. בדרך זו, הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי מנסה להסביר את החולשות הנתפסות בתאוריה הפוסט-קולוניאלית ובתאוריה הפמיניסטית המערבית גם יחד.
 
[[צ'נדרה טלפדה מוהנטי|צ'אנדרה טלפדה מוהנטי]] (Chandra Talpade Mohanaty), תאורטיקנית בולטת בתנועה, עוסקת בנושא זה במסת הבכורה שלה, "[[תחת עיניים מערביות]]".{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:2|מוהנטי, צ' (1988). "תחת עיניים מערביות: הגות פמיניסטית ושיחים קולוניאליים". בתוך: ד' באום ואחרות (עורכות), ללמוד וללמד פמיניזם: מקראה – מאמרים ומסמכי יסוד במחשבה פמיניסטית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2007, עמ' 415-442.}}. במאמר זה טוענת מוהנטי, שפמיניסטיות מערביות כותבות על נשים בעולם השלישי כמבנה יחיד, שרירותי ומגביל. היא מציינת כי נשים אלה מתוארות בכתבים [[קורבן|כקורבנות]] של שליטה גברית ושל התרבות המסורתית, מבלי לשלב מידע על הקשר היסטורי והבדלים תרבותיים עם העולם השלישי. זה יוצר דינמיקה שבה הפמיניזם המערבי פועל כ[[נורמה]] שמולה נמדד המצב בעולם השלישי. היוזמה העיקרית של מוהנטי היא לאפשר לנשים בעולם השלישי להיות סוכנות וקול בתחום הפמיניסטי.{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:2}}
 
[[קובץ:Copy of IMAG0027.JPG|ממוזער|250px|הנרייט דהאן-כלב]]▼
[[הנרייט דהאן כלב|דהאן-כלב]], במאמרה "פמיניזם מזרחי, פוסט-קולוניאליזם וגלובליזציה", מתייחסת לאמירותיהן של מוהנטי (1988, 1991) ואלכסנדר (1991) כי פמיניזם פוסט-קולוניאלי הוא תופעה טרנסלאומית המשנה לחלוטין את מבנה הפוסט-קולוניאליזם ואת מבנה הפמיניזם, ואינו בשום אופן ענף שלהן. בנוסף לכך, הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי משנה את הקודים המוסריים המיניים עליהם הוא מושתת, ומתוך כך גם את פרקטיקות המשטור כלפי נשים. יש צורך, אם-כן, בחשיבה שאינה פרי הוגות מערביות בלבד כדי להבין באופן מורכב את מצב הנשים בעולם הפוסט-קולוניאלי{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:0|דהאן-כלב, הנרייט. (2006). "פמיניזם מזרחי, פוסט-קולוניאליזם וגלובליזציה", תרבות דמוקרטית, 10, עמ' 135-161.}}▼
 
▲[[הנרייט דהאן כלב|דהאן-כלב]], במאמרה "פמיניזם מזרחי, פוסט-קולוניאליזם וגלובליזציה", מתייחסת לאמירותיהן של מוהנטי (1988, 1991) ואלכסנדר (1991) כי פמיניזם פוסט-קולוניאלי הוא תופעה טרנסלאומית המשנה לחלוטין את מבנה הפוסט-קולוניאליזם ואת מבנה הפמיניזם, ואינו בשום אופן ענף שלהן. בנוסף לכך, הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי משנה את הקודים המוסריים המיניים עליהם הוא מושתת, ומתוך כך גם את פרקטיקות המשטור כלפי נשים. יש צורך, אם-כן, בחשיבה שאינה פרי הוגות מערביות בלבד כדי להבין באופן מורכב את מצב הנשים בעולם הפוסט-קולוניאלי{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:0|דהאן-כלב, הנרייט. (2006). "פמיניזם מזרחי, פוסט-קולוניאליזם וגלובליזציה", תרבות דמוקרטית, 10, 135-161.}}
▲[[קובץ:Copy of IMAG0027.JPG|ממוזער|הנרייט דהאן-כלב]]
דהאן-כלב מציגה מספר נקודות המסכמות את עיקרי התאוריה של הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי, בהתבסס על מאמריהן של [[גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק|ספיבק]] (1995) ומוהנטי (1995):
* מטרת הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי לאמץ את תפיסת הפוסט-קולוניאליזם כעיסוק בתופעה ההיסטורית של הקולוניאליזם, המקושרת ישירות ל[[כלכלה]], ל[[פוליטיקה]] ול[[היסטוריה]], תוך חיבורו לשאלות מגדריות
שורה 17 ⟵ 18:
* דיכוי נשים באמצעות קישור הלאומיות לאמהות מתבצע באמצעות המדינה, המנטרת את הפריון והילודה
* הקולוניאליזם אפשר את קיומה של "[[שליחות מתרבתת]]", כחלק מיצירת מגמות גלובליות שנבעו מתפיסה ערכית אוניברסלית. השליחות המתרבתת התבטאה בעידן הקולוניאלי במלחמות ובמאבקים פיזיים, ובעידן הפוסט-קולוניאלי היא מתבטאת בתחומים כלכליים וחברתיים. תהליכי [[גלובליזציה]] מאפשרים שליטה בנשים באמצעות עבודה, שהופכת אמצעי לדיכוי ולא לשחרור נשים.
* הפמיניזם חוטא ל[[אוניברסליות]]לאוניברסליות א-היסטורית וא-גאוגרפית בניתוחו את מצב הנשים בעולם, ומתבצע על ידי הוגות מערביות.{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:0}}
 
== הקשר לפמיניזם המערבי ==
שורה 25 ⟵ 26:
 
זהו מהלך משמעותי משום ששיח פמיניסטי הוא שיח [[ביקורתיות|ביקורתי]], ולכן אינו פטור מעיסוק ביחסי הכוח הפנימיים שבו. תקוותן של הפמיניסטיות הפוסט-קולוניאליות היא שהתנועה הפמיניסטית הרחבה יותר תשלב את מערכי התאוריות המשמעותיים הללו, שמטרתם להגיע אל נקודת מבט תרבותית שמעבר לעולם המערבי, על ידי הכרה בחוויות האינדיבידואליות של נשים ברחבי העולם. [[עלי סוקי]] (Ali Suki) מדגישה את חוסר ייצוגן של נשים לא-לבנות במחקרים פמיניסטיים ומשווה את משקל הלובן למשקל הגבריות.{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:5|Ali, Suki (2007-03-01). [[doi:10.1080/01419870601143877|"Feminism and Postcolonial: Knowledge/Politics"]]. ''Ethnic and Racial Studies''. '''30''' (2): 191–212. [[International Standard Serial Number|ISSN]] [https://www.worldcat.org/issn/0141-9870 0141-9870]. [[Digital object identifier|doi]]:[https://doi.org/10.1080%2F01419870601143877 10.1080/01419870601143877]}} בעיה זו אינה נובעת מחוסר השכלה ועבודת מחקר בדרום העולם, אלא מחוסר בהכרה. חוסר זה בהכרה מחזק [[הגמוניה]] מערבית ותומך בטענה של ייצוג מוגזם של חוקרים וחוקרות לבנות מערביות. הספרות הפמיניסטית הפופולרית ביותר בנוגע לדרום הגלובלי נוטה להיכתב על ידי תאורטיקניות מערביות, וכתוצאה מכך לטייח את ההיסטוריה.{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:4}} התאורטיקניות הפמיניסטיות הפוסט-קולוניאליות אינן מאוחדות תמיד בתגובותיהן לתאוריה פוסט-קולוניאלית ולפמיניזם מערבי, אך ככלל, תאורטיקניות אלו החלישו במידה ניכרת את גבולות הפמיניזם המרכזי. הכוונה של הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי היא לצמצם את ההומוגניזציה של השפה יחד עם אסטרטגיה כוללת לשילוב כל הנשים, על שונותן, בסביבה התאורטית. בעוד המאמצים נעשים כדי לחסל את הרעיון של העולם השלישי "האחר", מסגרת פמיניסטית מערבית אירופוצנטרית מציגה לעתים קרובות את "האחר" כקורבן לתרבותו ולמסורותיו שלו.{{הערה|"Postcolonial feminisms.". ''Feminist Theory''. '''6''' (1).}}
 
[[קובץ:Audre lorde.jpg|ממוזער|250px|אודרי לורד]]
[[אודרי לורד]] (Audre Lorde), משוררת ופעילה [[פמיניזם שחור|פמיניסטית שחורה]], נשאה נאום שכותרתו היא "כלי האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון",  במסגרת כנס אקדמי פמיניסטי בשנת [[1979]]. היה זה ראשיתו של הפמיניזם האקדמי באמריקה, ונשים לבנות היוו את הרוב המכריע של הקולות הנשמעים. לורד הוזמנה על תקן האישה השחורה, בדיון ספציפי אחד, אולם לשאר הדיונים לא הייתה נציגות שחורה, נציגות לסבית או נציגות של נשות העולם השלישי. לורד טוענת כי ה[[אקדמיה]], כמוסד פטריארכלי וגזעני, אשר הדיר נשים מתוכו באופן מסורתי, לא יכולה לשמש ככלי לפתרון הבעיות שאותן הוא מייצר ומשמר. היא מבקשת מהאקדמאיות בכנס להיות סוכנות לשינוי [[רדיקלי]] ולייצר אחווה נשית שאינה מבוססת על [[סובלנות]] כלפי האחרת, אלא על כינון קהילה על בסיס [[תלות הדדית]] בין [[שונות|שונויות]]. היא מאשימה את הפמיניסטיות מהזרם המרכזי, הלבן, בהשטחה ובהתעלמות מנשים שונות, ובכך בנפילה לפמיניזם גזעני אשר עולה בקנה אחד עם הפטריארכיה: "נשים [[עוני|עניות]] ונשים כהות יודעות שיש הבדל בין ביטויי היומיום של [[עבדות]] ה[[נישואים|נישואין]] לבין [[זנות]], כיוון שאלה בנותינו שלנו שעומדות ברחוב 42. אם תאוריה פמיניסטית אמריקאית לבנה אינה רואה לעצמה חובה לדון בשונויות בינינו, ובהבדלי הדיכוי הנובעים מהן, כיצד אתן מתמודדות עם העובדה שבזמן שאתן נמצאות בכנסים על תאוריה פמיניסטית, הנשים המנקות את בתיכן ומשגיחות על ילדיכן הן ברובן הגדול נשים עניות ונשים כהות? מהי התאוריה מאחורי פמיניזם גזעני?".{{הערה|לורד, א. (1979). "כליו של האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון", הקדמה: ברייר-גארב ר. ובאום ד., תרגום: עדנה גורני, בתוך ד' באום ואחרות (עורכות), '''ללמוד פמיניזם: מקראה''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 194–190.}}
 
== גישה כלפי השליטה הקולוניאלית והפוסט-קולוניאלית ==
התנועות הפמיניסטיות הפוסט-קולוניאליות מתבוננות בהיסטוריה המגדרית של הקולוניאליזם ובאופן בו היא ממשיכה להשפיע על מעמד הנשים ב[[שנות האלפיים]]. הביקורת של תנועות אלה על הקולוניאליזם נוגעת לתיאורו כשליחות מתרבתת. השליחות המתרבתת נועדה לחולל שינוי ולהושיע את הילידים באזורים הכבושים מהפיגור [[פרימיטיביות|והפרימיטיביות]] שהיו מנת חלקם, בעיני המערב. ביסוד האידאולוגיה הקולוניאלית ניצב האדם הלבן כעליון מבחינה מוסרית, דבר שחייב אותו להביא את הקדמה [[נאורות|והנאורות]] המערבית אל אזורים נידחים ובכך לקדם את האדם השחור הנחשל והברברי.<blockquote>"
{| div style= background:#adcaca align=left
|-
|שאו את משא האדם הלבן</blockquote><blockquote>{{ש}}שלחו את טובי הבנים</blockquote><blockquote>{{ש}}אסרו אותם בכבלי הגלות</blockquote><blockquote>{{ש}}לשרת את צורכי הנתינים</blockquote><blockquote>{{ש}}לשאת בעול הכבד של</blockquote><blockquote>{{ש}}המון פראי, רעשן</blockquote><blockquote>{{ש}}עם קודר, זה אך נכבש</blockquote><blockquote>{{ש}}חציו ילד, חציו שטן"</blockquote><blockquote>{{ש}}{{ש}}([[רודיארד קיפלינג]] - משא האדם הלבן/רודירארד קיפלינג){{הערה|חזן, נעמי; השמשוני- יפה, נורית; קרן, אלה, '''קולוניאליזם ודה- קולוניזציה באפריקה''' (תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2002), עמ' 38- 73 (פרק שני).}}</blockquote>
|}

המשימה הייתה כה מרכזית בתהליך הקולוניאלי, עד כי השימוש בכוח פעיל ובכפייה הפכו ללגיטימיים. הדגש המרכזי הושם על המתח שבין [[מסורת]] ל[[מודרנה]], כאשר המסורת הלכה והתהוותה [[אנטיתזה|כאנטיתזה]] של  המודרנה ועל כן [[תיעוש]] [[טכנולוגיה|וטכנולוגיה]] היו בראש מעיניהן של [[המדינות המתפתחות]] ברגע שזכו ב[[עצמאות]]. התקופה הפוסט-קולוניאלית החלה ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] ו[[שנות ה-50 של המאה ה-20|ה-50]] של [[המאה ה-20]], תקופה בה קיבלו מדינות רבות עצמאות והוקמו האומות המאוחדות. בתקופה זו החל מאמץ אינטנסיבי של מדינות העולם השלישי לגשר על הפער, ותהליך ההתפתחות החברתית שלהן לפי נורמות מערביות היה תחת פיקוח של ארגונים כמו [[האומות המאוחדות|האו"ם]]. נוסף על תיעוש וטכנולוגיה, המודרנה וההתפתחות החברתית טומנות בחובן גם סממן רוחני - נאורות. ערכים של [[חירות האדם]], [[חילון]], [[דמוקרטיה]] ועוד, שהיו סממנים מערביים שנבעו מתוך מסורת והיסטוריה מערבית, נתפסו [[אוניברסליזם|כאוניברסליים]] ולכן החלו לחלחל לתוך [[העולם השלישי|מדינות העולם השלישי]]. במדינות אלה נוצר מתח בין-תרבותי עקב ניגודיות הערכים למסורת. כתוצאה מכך, נהרסו מסורות עתיקות, תפקידים מסורתיים איבדו מערכם, מנהגים הפכו לריקים מתוכן, והיה ברור כי חזרה אל המסורת כמעטפת תרבותית, חינוכית ורוחנית הפכה למשימה בלתי אפשרית.
 
מבחינת הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי, נשים נמצאו במלכוד הן בתקופה הקולוניאלית והן בתקופה הפוסט-קולוניאלית. הקולוניאליזם היה פעיל הומניטרי למען שחרור הנשים מהמשטר המקומי, אך למעשה יצר החלפה של אדון ישן באדון חדש, והן מצאו עצמן כפופות בעידן הפוסט-קולוניאלי לפעילות לאומית בתפקיד בינוי האומה, שהתבסס על תפקודיהן המיניים. על-אף זאת, חשוב לציין כי הקולוניאליזם איפשר את המעבר מהספרה הפרטית ל[[הספרה הציבורית|ציבורית]] ותרם רבות למאבק הפמיניסטי.{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:0}}
שורה 36 ⟵ 44:
 
== גזע ודת ==
לפמיניזם הפוסט-קולוניאלי יש קשרים חזקים עם תנועות ילידיות ועם תאוריה פוסט-קולוניאלית רחבה. הוא גם קשור בהדיקות לפמיניזם השחור, שכן גם פמיניסטיות שחורות וגם פמיניסטיות פוסט-קולוניאליות טוענות שהפמיניזם המערבי המרכזי אינו מצליח להעמיק כראוי בענייני גזע ובאפליה גזעית, ואף חוטא בגזענות חמורה בעצמו. במאמרה של [[בל הוקס]] היא מדגישה את האופן בו פמיניסטיות לבנות מערביות נמנעו מלהתמודד עם הגישות [[סקסיזם|הסקסיסטיות]] והגזעניות שלהן כלפי נשים שונות מהן ולא אתגרו זו את זו בחקירת ההשפעה של זכויות היתר להן זכו על יחסיהן עם נשים מחוץ לקבוצת המעמד והגזע שלהן.{{הערה|הוקס, ב' (1984). "אחיות: סולידריות פוליטית בין נשים", הקדמה: שרון הלוי. תרגום: דפנה עמית ודלית באום, בתוך ד' באום ואחרות (עורכות), '''ללמוד פמיניזם: מקראה''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 223-243.}} לגזענות יש תפקיד מרכזי בדיון על פמיניזם פוסט-קולוניאלי. פמיניסטיות פוסט-קולוניאליות מבקשות להתמודד עם הגזענות והאפליה על רקע אתני שעדיין קיימות בימינו, ומטרתן להביא את הנושאים הללו לתוך השיח הפמיניסטי המרכזי. בעבר, הפמיניזם המערבי נמנע במידה רבה מעיסוק בנושא הגזע והפך אותו למשני ומופרד מהפמיניזם, שהתמקד בפטריארכיה. עד לזמן האחרון, גזע לא נתפס כנושא שנשים לבנות צריכות לעסוק בו.{{הערה|שם=Carby|1=Carby, Hazel V. Mirza, Heidi Safia, ed. ''Black British Feminism''. London and New York: Routledge. p. 46.}}
 
הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי מנסה להימנע משיח מכליל על נשים כאוכלוסייה הומוגנית ללא הבדלי גזע, מעמד, גיל והעדפה-מינית. מושג הלובן או העדרו הוא נושא מפתח בתנועה הפמיניסטית הפוסט-קולוניאלית. הדבר נובע בעיקר מהיחסים שבין הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי לבין תנועות פמיניסטיות אחרות המבוססות על גזענות, בעיקר פמיניזם שחור ופמיניזם מקומי. בתרבות המערב, הגזענות נתפסת כמאפיין ממוסד של החברה. הפמיניסטיות הפוסט-קולוניאליות רוצות לאלץ את התאוריה הפמיניסטית להתייחס לאופן שבו אנשים יכולים להכיר בפרקטיקות ובדעות קדומות בתוך חייהם ובכך להשתמש במודעות לצורך עצירת הנצחת הגזענות.
שורה 62 ⟵ 70:
יתר על כן, בעת המאבק נגד הפטריארכיה ונגד השלכות הקולוניאליזם, הפמיניסטיות הפוסט-קולוניאליות צריכות לנהל מסע למען זכותן להתקיים לצד הפמיניסטיות המערביות ולהיות מוכרות לא רק על המין שלהן אלא גם על הרקע האתני, התרבותי וההיסטורי הייחודי שלהן, שונה מזה של הפמיניסטיות המערביות.{{הערה|Tyagi, Ritu. "Understanding Postcolonial Feminism in relation with Postcolonial and Feminist Theories". ''International Journal of Language and Linguistics''. '''1'''.}}
 
סופרות המזוהות בדרך כלל עם נושא הקולוניזציה הכפולה והביקורת על הפמיניזם המערבי הן למשל מוהנטי, ו[[היזל ו. קארבי]] (Hazel V. Carby). "אישה לבנה מקשיבה", מאמר שחיברה קארבי, מותח ביקורת חריפה על פמיניסטיות מערביות. במאמר מאשימה קארבי את הפמיניסטיות המערביות בשיפוטיות, דעות קדומות ובדיכוי נשים שחורות במקום לתמוך בהן ולעודד אותן. בהקשר זה היא מדברת גם על "דיכוי משולש": "העובדה שהנשים השחורות כפופות לדיכוי סימולטני של הפטריארכיה, המעמד וה"גזע", היא הסיבה העיקרית לכך שלא נעשה שימוש שווה בעמדותיהן ובניסיונן ושאלה לא רק נדחקו לשוליים, אלא גם היו בלתי נראים".{{הערה|שם=Carby, Hazel V. Mirza, Heidi Safia, ed. ''Black British Feminism''. London and New York: Routledge. p. 46.}}
 
הטיעון של מוהנטי ב"עיניים מערביות" שואב מאותם המקורות. היא מאשימה את הפמיניסטיות המערביות בהצגת נשים לא-לבנות כישות אחת ומוסיפה שהפמיניסטיות המערביות אינן מתייחסות לחוויות מגוונות.{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:2}}
שורה 72 ⟵ 80:
 
== פמיניזם פוסט-קולוניאלי בישראל ==
=== [[פמיניזם מזרחי]] ===
הפמיניזם [[מזרחיםפמיניזם מזרחי|הפמיניזם המזרחי]] שואב השראה מ[[פמיניזם שחור|הפמיניזם השחור]] ב[[ארצות הברית]], שגרס כי הפמיניזם הלבן והתנועות [[פמיניזם ליברלי|הפמיניסטיות הליברליות]] לקו ב[[גזענות]] ו[[אי-שוויון|בחוסר שוויון]] המאפיינים את הזירה הציבורית במערב. התנועה הפמיניסטית המזרחית היא היחידה בישראל שחברותיה מייצגות את כל [[מגזר ציבורי|מגזרי החברה]].{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:1|לביא, סמדר. "פמיניזם מזרחי ושאלת פלסטין",תרגום: עמי אשר. בתוך, כתב העת סדק, גל' 5, יולי 2010, עמ' 119-134.}} טענתן היא [[יהדות אשכנז|שהאשכנזיות]] מתנשאות כלפי כל פמיניזם שאינו מערבי ובישראל מדובר בדחיקתן של פמיניסטיות מזרחיות, [[אתיופיה|אתיופיות]], [[פלסטינים|פלסטיניות]], [[רוסיה|רוסיות]] ואחרות, שאינן מחזיקות בתפיסה [[ליברליזם|הליברלית]]-מערבית או שאינן מתאימות לקו [[שמאל וימין בפוליטיקה|השמאל]] הציוני המודרני. השילוב בין האידאולוגיה [[פמיניזם ליברלי|הפמיניסטית-ליברלית]] יחד עם הציונות יצר מערכת דיכוי חזקה כלפי המזרחיות בפרט וכלפי נשים מקבוצות שונות בכלל. במאבקן החליטו המזרחיות לפעול נגד מערכת הדיכוי המתוארת כשהיא פועלת על כל קבוצה המוגדרת כ"אחרת".{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:0}}
 
בין הנשים הנמנות עם הפמיניזם המזרחי הן: [[ויקי שירן]], [[אילנה סוגבקר]], [[יונית מנצור]], [[יעל צדוק]], [[חנה כהן]], [[רונית דגן-טימסית]], [[אילנה שמאי]], [[רותי גור]], [[שושה גורן]], [[זהבה גולדשטיין|זהבה גולדשטיין,]] [[אירית דלומי]], [[אלה שוחט]], [[תקוה לוי]], [[הנרייט דהאן כלב|הנרייט דהאן-כלב]], ו[[מירה אליעזר]] ואחרות.{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:1}}
 
בישראל, השיח הפמיניסטי הדומיננטי היה השיח האשכנזי. פמיניסטיות ישראליות-אשכנזיות מנהלות בדרך כלל אורח חיים מודרני בעל זיקה לאתוס הציוני ולשמאל המתון, שבתפיסתו הכלכלית מחזיק בעקרונות [[קפיטליזם|קפיטליסטיים.]] השיח הפמיניסטי בישראל התפתח ועוצב דרך הפריזמה האשכנזית תוך גילוי משמעותי של דחיית טענות העולות מפי נשים מזרחיות, שנקודת מבטן היא תוצר של שוליות כפויה בחברה.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/פמיניזם_פוסט-קולוניאלי"