הבדלים בין גרסאות בדף "אנטי-מחיקון"

נוספו 9 בתים ,  לפני שנתיים
מ
ההתקן ייקר את המכשירים הצבעוניים עוד יותר, ואף פגם במידה מסוימת באיכות התמונה. אף על פי כן, הפופולריות שלו הבהירה כי שיטת מחיקת הצבע אינה משיגה את מטרתה. הדבר זירז את ההחלטה לאפשר שידורים בצבע בטלוויזיה הישראלית.
 
בנוסף לכך, הטלוויזיה הישראלית הייתה חייבת להעביר בצבע שידורים חיים שהופצו לתחנות טלוויזיה זרות, וזאת על-פי דרישת התחנות באירופה ובארצות הברית (שידורים אלה חייבו סידורים מיוחדים כגון שכירת [[מצלמת וידאו|מצלמות]] מתאימות). שני השידורים המרכזיים שהופצו בצבע מישראל לרחבי העולם בסוף שנות השבעים היו סיקור [[ביקור הנשיאנשיא מצרים סאדאת בישראל]] בנובמבר 1977, ושידור תחרות הזמר של ה[[אירוויזיון 1979|אירוויזיון]] במרץ [[1979]] (לפני שידור זה נרשם גל של קניית מכשירים צבעוניים ברחבי הארץ, וזאת על אף שהיה מדובר בשידור צבעוני חד-פעמי). עקב כך ממילא לא ניתן היה למנוע מהצופים בישראל לצפות בשידור החי בצבע. בתחילת 1979 הוערך כי בישראל כבר היו כ-100 אלף מכשירי טלוויזיה צבעונית{{הערה|{{מעריב|בועז עופרי|הכסף הקל של האנטי מחיקון|1979/02/14|05003}}}}, ובאוגוסט 1979 הוערך כי כ-10 אלפי ישראלים רכשו מכשירי אנטי מחיקון{{הערה|{{מעריב|עמירם פליישר|עם ביטול הצורך באנטי מחיקון מתברר כ-10 אלפי ישראלים ביזבזו כ-40 מיליון לירות תוך שנתיים|1979/08/07|01102}}}}.
 
[[יורם ארידור]], שמוּנה ל[[שר האוצר]] לקראת [[הבחירות לכנסת העשירית|בחירות 1981]], החליט לאפשר לרשות השידור לעבור בהדרגה לשידורים בצבע. הוא החליט בנוסף לכך גם להפחית את ה[[מס]] שהוטל על מכשירים צבעוניים (במקביל להפחתת המס על [[מכונית|מכוניות]] ומוצרי צריכה אחרים). תהליך המעבר לשידורים בצבע נמשך כמה שנים, והיה כה ארוך עד שעובדי רשות השידור החלו לקרוא לו בלעג "הצבע הזוחל". בהדרגה צולמו ושודרו יותר תוכניות בצבע, אם כי תוכניות בשחור לבן (בעיקר שידורים חוזרים של תוכניות לימודיות) נמשכו עד סוף שנות ה-80.