נקודה איזואלקטרית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
הנדב הנכון (שיחה | תרומות) |
||
שורה 2:
[[קובץ:2D gel1.jpg|שמאל|ממוזער|300px|התוצאות המתקבלות מ[[אלקטרופורזה דו-ממדית בג'ל]]. לאורך ציר ה-X מתמיינים החלבונים לפי הנקודה האיזואלקטרית שלהם, ולאורך ציר ה-Y - לפי משקלם המולקולרי]]
ב[[ביוכימיה]] וב[[כימיה אנליטית]], '''הנקודה האיזואלקטרית''' ('''pI''', קיצור ב[[אנגלית]] של '''Point Isoelectric''') של [[מולקולה]]
[[חומצת אמינו|חומצות האמינו]], המרכיבות את החלבונים, עשויות להיות בעלות מטען חשמלי. ישנן מספר [[קבוצה פונקציונלית|קבוצות פונקציונליות]] המופיעות בחומצות האמינו אשר עשויות לקבל מטען חשמלי:
שורה 19:
בסביבה [[בסיס (כימיה)|בסיסית]], לעומת זאת, קיים עודף של יוני '''הידרוקסיד''' ('''<sup>-</sup>OH'''). יונים אלו מושכים אליהם בחוזקה יוני מימן. לפיכך, בסביבה בסיסית, קיים סיכוי גבוה שקבוצות הקרבוקסיל של חומצות האמינו יאבדו אטום מימן (כלומר, יופיעו עם מטען שלילי <sup>-</sup>COO), ושקבוצות האמין, ההידרוקסיל והסולפהידריל יאבדו אף הן אטום מימן אחד ויופיעו בצורתן הנייטרלית, NH<sub>2</sub> לדוגמה.
כדי לחשב את המטען הכולל של חומצת אמינו יש לחבר את סך המטענים הקיימים בה ב-pH מסוים. לדוגמה, ברמת pH של 12 חומצה אספרטית מאבדת יוני מימן מכל הקבוצות האפשריות. ב-pH זה, אם כן, קבוצת הקרבוקסיל שלה שלילית, קבוצת האמין נייטרלית ושייר הקרבורסיל שלילי אף הוא. המטען הכולל של חומצה אספרטית ברמת pH של 12
==חישוב הנקודה האיזואלקטרית==
| |||