המוות בשפה העברית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה, תוספות קלות
שורה 1:
ב'''שפה ה[[עברית]]''' (כמוכבשפות בשפות נוספותאחרות) זכה '''ה[[מוות]]''' למגוון רחב של [[ניב (ביטוי)|ביטויים]] העוסקים בו, בהקשרים אחדים:
* ציון מותו של אדם;
* תוספת לאחר שמו של נפטר, בעת אזכור שם זה;
* ביטויים המציינים בית קברות.
 
==ציון מותו של אדם==
ה[[מילה (בלשנות)|מילה]] הבסיסית לתיאור מותו של אדם היא "מת", אך ישנםיש ביטויים נוספים, שקשורותהקשורים גם לדרך בהשבה נגרם המוותמותו, ושנוצרו כתחליפים [[לשון נקייה|מעודנים יותר]], שבהם המוות רק נרמז:
* '''נהרג''': מיוחס בדרך כלל למוות פתאומי, לאבלתי צפוי.
* '''נרצח''': כאשר המוות נגרם על ידי [[רצח]] מתוך כוונה תחילה על ידי אדם אחר.
* '''נספה''': בדרך כלל מתייחס למוות אשר נגרם עקב תאונה או אסון. בשימוש רווח במיוחד בהתייחסות לקורבנות השואה.
שורה 19:
* '''הוציא את ימיו''': בביטוי זה יש הד לאמונה כי ימיו של האדם קצובים מלידתו, וכי המוות מתרחש כשמספר הימים הקצוב כלה.
* '''שבק חיים לכל חי''' (ובקיצור '''שבק חיים'''): השאיר את החיים (החיוּת) לכל היצורים החיים (בני האדם, החיות) האחרים, מלבדו. בלשון עקיפה - אין לו כבר חיים.
* '''הסתלק מן העולם''': מיוחס בדרך כלל ל[[צדיק|צדיקים'''.''']]ים
*'''החזיר נשמתו לבורא''', '''החזיר נשמתו לבוראו''', '''החזיר נשמתו לבורא עולם.'''
* '''נתבקש לישיבה של מעלה''' או '''נקרא לישיבה של מעלה''' - ביטוי לאמונה כי נשמתו של אדם צדיק זוכה לשבת עם האל ו[[מלאכי השרת]] שלו.
* '''איננו,איננוּ; איננואיננוּ עימנועִמָנו''' - בעקבות הנאמר על [[חנוך]]: "ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו אלוהים". מקובל בעיקר ב[[מודעת אבל|מודעות אבל]].
* '''נצחו אראליםאֶראֶלים את המצוקיםהמְצוֹקים''' - בעקבות הסיפור התלמודי ({{בבלי|כתובות|קד|א}}) על פטירתו של [[רבי יהודה הנשיא]]: "אראלים <small>(= מלאכים)</small> ומְצוּקים <small>(= צדיקי הדור)</small> אחזו בארון הקודש, ניצחו אראלים את המצוקים ונִשבָּה ארון הקודש".
{{עוגן|מיתת נשיקה}}
* '''מת מיתת נשיקה''' - מת בשיבה טובה במוות טבעי ללא ייסורים{{הערה|{{בבלי|מועד קטן|כח|א}}{{ש}}{{בבלי|בבא בתרא|יז|א}}}}.
* '''ללא רוח חיים''' - ביטוי שכיח כאשר אדם נמצא מת.
* '''מְצָאוֹ מותו''' (בעברית המודרנית משובש הביטוי אל "מצא את מותו").
* '''חלל''' – מי שמת בקרב או חייל שנפל.
 
===בספרות===
הסופר [[מאיר שלו]] נדרש לסוגיתלסוגיית המוות בשפה העברית ברומן [[פונטנלה]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שדה מלים גדול ורחבוּרחב-ידיים יש למוות בשפה העברית: נקטף, כלה, נגדע, נפל, נפח את נשמתו, שבק חיים, שכב עם אבותיו, נקצר, נתבקש לישיבה של מעלה, כבה נרו, החזיר נשמתו, מלאו ימיו, נספה, לקח אותו אלוהים, ניצחו אראלים את המצוקיםהמְצוּקים, נלקח, נכרת, הלך, נקפדנקפּד, התפגר, עלה השמיימה, שב לעפרו, שירת חייו באמצע נפסקה, פרחה נשמתו ועוד...|מקור=|אנגלית=|מרכאות=כן}}
 
שלל ביטויים לציון מותו של אדם מופיעמופיעים בדיאלוג שבספר [[שנים-עשר הכיסאות]] ([[איליה אילף]] ו[[יבגני פטרוב]], שנים-עשר הכיסאות, 1938):
{{ציטוט|תוכן=- מתה קלבדיה איוונובנה, - הודיע המזמין.
 
- טוב, זכרונהזִכרונה לברכה, - הסכים בזנצ'וק [הקברן]. - עברה אם כך מהעולם, הסבתא... הסבתות הן תמיד עוברות מהעולם... או שמחזירות את נשמתן לבורא, זה כבר תלוי איזו סבתא. שלך, למשל, קטנה ובעלת גוף, ולכן עברה מהעולם. ולדוגמה מי שגדולה יותר וגם רזה יותר, נחשב שהיא מחזירה את נשמתה לבורא...
 
- מה זאת אומרת נחשב? אצל מי נחשב?
 
- אצלנו נחשב. אצל בעלי המקצוע. אתה, למשל, גבר הדור פנים ובעל קומה, גם אם רזה. אתה נחשב, אם חלילה תמות, שנקראת למעלה. ואם זה סוחר, מגילדת הסוחרים לשעבר, הוא, אם כך, שבק חיים לכל חי. ואם זה מישהו מדרגה נמוכה יותר, שרתשָׁרָת לדוגמה, או מישהו מהאיכרים, אז עליו אומרים: נלקח או פשט את רגליו. אבל כשמתים הכי חזקים, סדרני הרכבת או מישהו מההנהלה, אז נחשב שעלו מעלה בסערה. וככה אומרים עליהם: "והמנהל שלנו, שמעת, עלה בסערה".
|מקור=תרגם [[מוטי לבון]], ספרות יפה, 2003|אנגלית=}}
 
ובתרגום שני:
שורה 50 ⟵ 51:
"מה פירוש אומרים? מי אומר?"
 
"אנחנו אומרים, המומחים. הנה אתה למשל, גבר בעל חזות מרשימה וקומה נעלה, אם כי רזה. אתה, אם תמות, חס וחלילה, אז יאמרו שירדתשירדתָּ דומהדּוּמָה. ואחד שעסק במסחר, היה חבר בגילדת הסוחרים לשעבר, עליו יאמרו שציווה לנו את החיים. ואם זה מישהו מהדרגים הנמוכים יותר, חצרן, למשל, או איכר, עליו אומרים התפגר או שבק חיים. אבל רמי המעלה ביותר, כשהם מתים - כרטיסנים ברכבת או מישהו מהממונים - אז עליהם אומרים ארז כי ימוט. כך בדיוק אומרים עליהם: 'ועל הממונה שלנו, שמעת, ארז כי ימוט'".
|מקור=תרגמה [[דינה מרקון]], כרמל, תשס"ז|אנגלית=}}
 
===סלנג לציון מותו של אדם===
גם ב[[סלנג]] נכללים ביטויים רבים לציון מותו של אדם. ביטויים אלה משקפים [[הומור שחור]], שהוא דרך מקובלת להקהות את הרגשות השליליים כלפי המוות, לא פחות מלשון נקייה וביטויים עקיפים.
* הלך להביא (מיושן{{הערה|1=[[דן בן אמוץ]] ונתיבה בן יהודה, '''[[מילון עולמי לעברית מדוברת]]''', [[הוצאת א. לוין-אפשטין]], תשל"ב, 1972}});
* מריח את הפרחים מלמטה;
* נמצא ארבע אמות באדמה;
* החזיר ציוד (נאמר על חייל שנהרג, מפני שהוא מחזיר לצבא את הציוד שקיבל ממנו);
* סגר את הבסטה;
* גמר את הקריירה;
* הצטרף למועדון השיש.
על אדם שנוא שמת יש האומרים "התפגר" (המשמש בדרך כלל ל[[פגר|מות בעלי חיים]]).
שורה 66 ⟵ 67:
==תוספת לאחר שמו של נפטר==
 
מקובל להוסיף לשמו של אדם שמת את הביטוי "'''זכרונוזִכרונו לברכה'''" או "'''זכרו לברכה'''", וב[[ראשי תיבות]] - '''ז"ל''', אם כי בעבר היה מקובל להשתמש בביטוי זה גם על אנשים חיים{{הערה|{{HebrewBooks|הרב ישראל דנדרוביץ|'''זכרונו לברכה על אדם חי'''|50268|בתוך: נזר התורה, גליון יא, אב תשס"ה, עמ' קנז-קסח|עמוד=158}}}}. ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]]{{הערה|ב{{בבלי|קידושין|לא|ב|ללא=שם}}}} מוזכר דין לומר ביטוי זה על אביו של אדם שמת, בנוסף לביטוי "'''הריני כפרת משכבו'''". עוד מוזכרים{{הערה|ב{{בבלי|יומא|לח|א}} וב{{מדרש רבה|בראשית|מט|א}}; ע"פ {{תנ"ך|משלי|י|ז}}}} הביטויים: "'''זכר צדיק לברכה'''" ו"'''שם רשעים ירקביִרְקַב'''". בעוד לשמותיהם של אנשים [[אהבה|אהובים]] מוסיפים את הביטוי "זכרו לברכה", לשמותיהם של אנשים [[שנאה|שנואים]] שמתו נהוג להוסיף את הביטוי "'''ימחיִמח שמושְמו'''" (ימ"ש) או "'''ימחיִמח שמושְמו וזכרו'''".
 
כיום מקובל להוסיף לשמות רבנים או מכובדים אחרים שמתו את ראשי התיבות זצ"ל. השימוש בביטוי "'''שם רשעים ירקביִרְקַב'''" (או שר"י), נדיר מאוד, ונעשה רק כאשר מדובר ברשע גמור, או במי ששנוא במיוחד על המשתמש בביטוי. במשך הזמן נוצרו גרסאות נוספות של הביטויים לעיל, למשל: "'''זכר צדיק וקדוש לברכה'''" (זצוק"ל), "'''זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא'''" (זצוקללה"ה). ביטוי נוסף המוצמד לשמותיהם של רבנים גדולים שנפטרו הוא "'''זכותו יגן עלינו אמן'''" (זיע"א){{הערה|1="זכותו '''יגן''' עלינו" - בעברית של ימי הביניים, מילים במשקל X-וּת נתפסו כבעלות מין דקדוקי זכרי.}}. ביטוי זה נובע מהאמונה שצדיק שעובר לעולם הבא יכול לשמש כמליץ-יושר בפני האל לבני קהילתו שנותרו מאחור. ראשי תיבות נוספים מסוג זה הם נבג"מ (נשמתו בגנזי מרומים) ונלב"ע ('''נפטר לבית עולמו'''){{הערה|1=[http://wikigenia.org.il/index.php?title=%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99_%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA ראשי תיבות] [[ויקיגניה]]}}.
 
ביטויים אחרים שמקובל להוסיף לשמם של אנשים שמתו: "'''עליו השלום'''" (ע"ה), "'''המנוח'''", "'''מנוחתו עדן'''" (או: "נוּחוֹ עדן"), "'''ינוח בשלום על משכבו'''". נהוג לחתום על המצבות את ראשי התיבות '''תנצבתַּנְצְבָ"ה''' (תהאתְּהִי נשמתונִשְׁמָתוֹ צרורהצְרוּרָה בצרורבִּצְרוֹר החייםהַחַיִּים; לפי לשון הכתוב [[[s:קטגוריה:שמואל_א_כה_כט|שמואל א כה כט]]]: וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים). אם המנוח המדובר נרצח בשל היותו יהודי, נהוג לומר "'''השם ייקום דמו'''" (הי"ד).

כאשר מאזכרים ברצף שמות של כמה אנשים, שאחדים מהם מתו ואחדים עודם בחיים, נוהגים להציב לאחר שמות החיים את ראשי התיבות "יבדל"א", (או "יבלחט"א", "יבל"א"), כביטוי של כבוד וברכה, לציון "ייבדל לחיים [ארוכים (טוביםוטובים) ארוכים/(אמן)]". לנשים מחליפים את ה[[י]]' ב[[ת]]'.
 
==ביטויים המציינים בית קברות==