לזר קגנוביץ' – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הנדב הנכון (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
הויקיפד הנודד (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Каганович.jpg|ממוזער|שמאל|200px|לזר קגנוביץ']]
'''לזר מוישביץ קגנוביץ'''' ([[רוסית]]: Ла́зарь Моисе́евич Кагано́вич; '''אלעזר''', [[22 בנובמבר]] [[1893]] - [[25 ביולי]] [[1991]]), היה [[פוליטיקאי]] [[סובייטי]] ממוצא [[יהודי]], עמית וחבר לדרך של [[יוסיף סטלין]] ו[[שר]] בכיר בממשלתו.
== חייו ותחילת דרכו ==
קגנוביץ נולד ב-[[1893]] להורים יהודיים בכפר קאבאני, ליד [[רדומישל]] במחוז [[קייב]], בשטחי [[האימפריה הרוסית]]. במרבית חייו הוא היה [[אתאיסט]], מעולם לא קיבל השכלה פורמלית ובתחילת דרכו עבד כ[[סנדלר]].
הצטרף ל[[המפלגה הבולשביקית|מפלגה הבולשביקית]] ב-[[1911]] בעקבות אחיו שהיה כבר חבר מפלגה. ב-[[1915]] נעצר ונשלח חזרה לקאבאני. במאי [[1917]] הוא נהיה למנהיג של מיליציה בולשביקית ב[[סרטוב]]. ב[[אוגוסט]] [[1917]] תפס את מנהיגות ועידת הפולסקי של המפלגה הבולשביקית ב[[בלארוס]]. ב[[מהפכת אוקטובר]] הוא עמד בראש ההפיכה ב[[הומל]].
בין [[1925]] ל-[[1928]] ובין מרץ לדצמבר [[1947]] שימש בתפקיד [[המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית]] של [[אוקראינה]].
ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]], במשותף עם [[ויאצ'סלב מולוטוב]], לקח חלק ב[[תוכנית החומש (ברית המועצות)|תוכנית החומש]] הסובייטית וה[[קולקטיביזציה]], שהביאו לרעב הגדול ([[הולודומור]]) ולמותם מרעב של מיליוני [[אוקראינים]]. בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] היה בין חברי הקבינט הסובייטי שחתמו על ההוראות ל[[טבח יער קאטין]].
== תפקודו כקומיסר ותרומתו לניצחון על גרמניה הנאצית ==
קגנוביץ' נחשב בצמרת הסובייטית כמארגן מעולה ובתחום זה מילה תפקידים רבים. בשנים 1944-1935 הוא היה הקומיסר העממי ל[[תחבורה]] ובו-זמנית, בשנים 1937 – 1942 הוא מילא תפקידים נוספים, ביניהם קומיסר העממי ל[[תעשייה]] הכבדה, לתעשיית הדלק ועוד.
עם [[מבצע ברברוסה|המתקפה הגרמנית]], מערכת הרכבות הסובייטית הייתה צריכה לספק רבבות קרונות וקטרים לפינוי מפעלי התעשייה ומיליוני עובדיהם על משפחותיהם, זאת במקביל לצורכי הצבא ותיקון המסילות והגשרים שנפגעו קשות מהתקפות [[הלופטוואפה|חיל האוויר הגרמני]]. במציאות זו, בעיקר במחצית השנה הראשונה למלחמה, ולמרות המחסור בקרונות וקטרים, הקומיסריאט לתחבורה בראשתו של קגנוביץ עמד במשימה.
אחד הגורמים המרכזיים בעמידת הצבא האדום מול כוחות גרמניה הנאצית, הייתה ההצלחה בפינוי התעשייה הצבאית מהשטחים שצבא גרמניה כבש עד שלהי 1941. כ-80 אחוז מתעשייה זו הייתה ממוקמת בשטחי ברית המועצות אותם כבשה גרמניה וחלקה הגדול פונה. האיש המרכזי שהיה אחראי להצלחה זו היה הקומיסר העממי לתחבורה ברוסיה לזר קגנוביץ.
מאוקראינה פונו 419 מפעלי תעשיה, תחנות חשמל ועוד, ביניהם מפעלים ענקיים בהם עבדו אלפי פועלים. הפינוי הקיף גם את מפעלי התעשייה מאזורי מוסקבה ולנינגרד. בסך הכל פונו בחודשי יולי – נובמבר 1941, 1523 מפעלי תעשיה, מהם 1360 מפעלי תעשייה צבאית. מפעלים אלה פונו ברובם לאזורי הוולגה, להרי אורל, לסיביר ולאסיה התיכונה.
היקף הפינוי של הציוד והאנשים הצריך 5.1 מיליונים של קרונות רכבת. כ- 12 מיליון אנשים פונו עד סוף 1941, מספר זה כולל גם מאות אלפי מפונים ממוסקבה ולנינגרד.
קגנוביץ היה חבר הפוליטביורו היהודי שמילא את התפקידים הבכירים ביותר בעת שלטונו של סטלין.
== סוף דרכו בהנהגה הסובייטית ==
בשנת 1949 עבר גל אנטישמיות נגד היהודים בבריה"מ, הנקוו"ד החל לרדוף פעילים יהודיים בכל הדרגים. גם קגנוביץ לא ניצל מגל זה, אבל עדיין היה חבר בפוליטביורו הסובייטי. הנקו"ד שקל לחקור את קגנוביץ, אבל סטלין סירב לכך.
לאחר מותו של סטלין היה חבר הקבוצה שעמדה בראשות המפלגה הקומוניסטית, אך כשנבחר חרושצ'וב למזכיר הכללי, בשנת 1957, הודח לזרוביץ והואשם בחברות בקבוצה אנטי-מפלגתית.
לאחר הדחתו הוגלה לסיביר שם שימש כמנהל בית חרושת זוטר לאשלגן בהרי אורל.
לאחר מותו של סטלין היה חבר הקבוצה שעמדה ברשות המפלגה הקומוניסטית, אך כשנבחר [[חרושצ'וב]] למזכיר הכללי, בשנת [[1957]], הודח והואשם בחברות ב[[הקבוצה האנטי-מפלגתית|קבוצה אנטי-מפלגתית]]. לאחר הדחתו שימש כראש בית חרושת זוטר ל[[אשלגן]] בהרי אורל.
בקיץ [[1941]], כשצבאות גרמניה מתקדמים מזרחה ובעיצומה של התמוטטות הצבא האדום, בעודו משמש בתפקיד שר התחבורה הסובייטי, סיפק קגנוביץ' קרונות לפינוי מפעלי התעשייה ואוכלוסייה אזרחית מזרחה. בזכות הפינוי, הצליחו יהודים רבים לעזוב את השטח שנכבש על ידי ה[[נאצים]] ולהינצל מ[[השואה|ציפורני מכונת ההשמדה הנאצית]].
| |||