אלקטרורצפציה – הבדלי גרסאות

חישת-מיקום אקטיבית מסתמכת על אלקטרורצפטור דמוי-פקעת אשר רגיש לתדירות גבוהה (20-20,000 [[Hz]]) שתגרום לו לגירוי. לרצפטור (קולטן) הזה יש מעין רקמת חיבור רפה של תאי [[אפיתל]] בצימוד קיבולי לתאי קולטן החישה אל הסביבה החיצונית. חישת-מיקום פסיבית מסתמכת על רצפטורים אמפולריים הרגישים לתדירות נמוכה (מתחת ל-50 Hz). לרצפטור זה יש תעלות מלאות חומר דמוי-[[ג'לי]] המחברות בין קולטן החישה לבין שכבת ה[[עור]] החיצונית. משפחת דגי החשמל האפריקאים, המורמיריים (Mormyridae), משתמשת ברצפטור דמוי פקעת, הידוע בשם אלקטרורצפטור נולנורגאן Knollenorgan, המשמש לחישת אותות תקשורת.

==דוגמאות==

===מחוייצי זימים===

כרישים ו[[בטאים]] (מתת-מחלקת מחוייצי זימים) מסתמכים מאוד על אלקטרורצפטורים בשלב הסופי של התקפתם, כפי שנצפה ב[[ניסוי]]ים בהם הופק שדה חשמלי הדומה לזה של הטרף שלהם שגרם להם לנסות לטרוף את מקור השדה החשמלי{{הערה|Fields, R. Douglas (August 2007). [http://faculty.bennington.edu/~sherman/the%20ocean%20project/shark's%20electric%20sense.pdf "The Shark's Electric Sense"] . Scientific American}}. כרישים הם בעלי החיים הרגישים ביותר לשדות חשמליים יותר מאשר כל בעל חיים אחר, בסף רגישות לשדה [[זרם ישר]] באותות נמוכים של עד 5 nV/cm (כלומר 5/1,000,000,000 חלקי הוולט לסנטימטר).