ביות האוגר הזהוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Golden hamster side 1.jpg|ממוזער|[[אוגר זהוב|האוגר הזהוב]], הידוע גם כאוגר הסורי]]
'''ביות
סביבתו הטבעית של האוגר הזהוב נמצאת באזור קטן בצפון־מערב [[סוריה]] שליד העיר [[חלב (עיר)|חלב]]. הוא תואר לראשונה במדע במהדורה השנייה (שפורסמה ב־1797) של הספר "[[ידיעת הטבע של חלב]]", ספר שנכתב ונערך על ידי שני רופאים סקוטים שחיו בסוריה. האוגר הזהוב הוכר כמין נפרד לראשונה בשנת 1839. בשנת 1930, מדען שחיפש חיות מעבדה למטרת מחקר מדעי לכד את האוגרים הזהובים הראשונים שהפכו לחיות מעבדה. מדענים הרביעו את האוגרים הללו, ובסביבות 1938 שלחו את צאצאיהם למעבדות שונות ברחבי העולם. לא יאוחר מסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת, תעשיית אוגרים מסחרית החלה לספק אוגרים לשימוש במעבדות, ובה בעת להגדיל את ה[[פופולריות]] שלהם כחיות מחמד. בשנים שלאחר מכן, משלחות נוספות בחזרה לסוריה לכדו אוגרים נוספים במטרה להגדיל את הגיוון הגנטי בקרב אוכלוסיות האוגרים שהתחלקו בין מרביעי המין.
שורה 8:
[[קובץ:Russell Patrick 1726-1805.png|ממוזער|127x127px|[[פטריק ראסל]]]]
[[קובץ:George Robert Waterhouse - Maguire.jpg|ממוזער|135x135px|[[ג'ורג' רוברט ווטרהאוס]]]]
דבר הדפוס הראשון הידוע שתיאר את האוגר הזהוב היה בנוסח משנת 1797 של [[פטריק ראסל]] ובמהדורה השנייה של הספר "[[ידיעת הטבע של חלב]]",
בספר, האוגר מתייחס ל"Mus Cricetus Linn. S.N. p 82: Hamster, Buffon (H.N. XIII. p177)", מה שאומר שהוא קוטלג בו כחיה הזהה ל[[אוגר אירופי|אוגר האירופי]] כפי שתיארו אותו [[ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון|ז'ורז-לואי לקלר דה בופון]] ו[[קארולוס ליניאוס]].
שורה 20:
לאחר זיהוי האוגר על ידי ווטרהאוס, נדמה שלא נעשה מחקר מקורי על האוגר הזהוב עד 1930. בשנת 1930, [[ישראל אהרוני (זואולוג)|ישראל אהרוני]] לכד כמה אוגרים זהובים חיים שהיו גם הראשונים שידועים למדע, וב־1942 הוא פרסם את הערותיו וסיפור מסעו באוטוביוגרפיה שלו, "זיכרונות זואולוג עברי".
זמן מה לפני יציאת המשלחת של אהרוני ב־1930, ה[[פרזיטולוגיה|פרזיטולוג]] [[שאול אדלר]] היה זקוק לחיות מעבדה למטרת מחקר מדעי. מחלת הלֵּשְׁמָנִיָּה הייתה בעיה אזורית באותם הימים, ונהוג היה להדביק [[אוגר סיני|אוגרים סיניים]] במחלה כדי ללמוד עליה. עם זאת, הייתה לו בעיה להרבות אותם בשביה והיה קשה לדאוג לקבל משלוחים מסין של החיה. עקב הסיבות הללו, הוא רצה למצוא אוגר מזרח תיכוני שיהיה קל ללכוד אותו ושיהיה לו פוטנציאל במחקר המדעי. ייתכן שאדלר ידע או לא ידע על קיומו של האוגר הזהוב מקריאת העבודה של ווטרהאוס או של אחרים שהעתיקו מידע ממנה. כך או כך, אדלר יצר קשר עם ישראל אהרוני לקבלת עצה, כיוון ששניהם היו חוקרים ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]] וכיוון שאהרוני היה ראש מחלקת הזואולוגיה באוניברסיטה.
אהרוני כבר היה מודע לקיומו של האוגר הזהוב, ולאחר פנייתו של אדלר תכנן ללכוד אוגרים זהובים בטבע ולהביאם לו. אהרוני נעזר במדריך סורי מקומי, ג'וֹרג'יוּס, שקיבל מידע בשמו ממנהיג מקומי (השייח' אֶל־בֶּלֶד) על מקום הימצאותם המשוער של אוגרים. ב־12 באפריל 1930, השייח' קרא לאהרוני ולג'ורג'יוס לפגישה שהביאה לתפיסת האוגר הזהוב. כך תיאר אותה אהרוני:
{{ציטוט|תוכן=באסיפה רַבָּתִי־עַם הוחלט לעדור ולחפש את המזיק הזה חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ, באחד משדות־התבואה הטובים ביותר, שאותו איווה האוגר למושב לו. השיך שכר פועלים אחדים, ואלה חפרו במקומות שונים והחריבו חלק לא קטן משדה־התבואה. אחרי עבודה מפרכת משך שעות אחדות הצליחו להעלות מעומק שני מטרים וחצי „קן” שלם מרופד יפה, ובו אם ואחד־עשר בניה! כולם הוכנסו למצודת־חולדות גדולה, שקוטרה היה בערך שלושים וחמישה סנטימטרים. בחושבו שהאם תרחם את פרי־בטנהּ, תָּחֹן את צאצאיה ותֵינִיקם, הכניס ג׳ורג׳יוס את כל־המשפחה לתוך המכלא. אך חזון ליבו הוכזב. שָׁטוֹבּריאָן, סופרה המהולל של צרפת, מספר בסיפורו המזעזע „הַנָּצִ׳ים” שבראות אֲדָרִיוֹ כי ביתו עורטלה והוצגה למכירה פומבית כְּשִׁפְחָה חרופה לאיש אשר יִקְנֶנָּה, וכי תינוקה (נכדו) שהיא מחזקת ולוחצת אל ליבה, יופרד ממנה לעולמים: להיות אף הוא עבד־עבדים לבעל־אחוזה עשיר אחד, שיעביד את הקטן הזה עבודת־פרך בגָדְלו – פנה לביתו בתחנונים, שתיתן־לו לרגע את בנה מַחְמָלָהּ לנשוק־לו בפעם האחרונה לפני היפרדו מעימו לצמיתות, לעבדות – לעבדות עולם. כשהושיטה לו הבת את את תינוקה, חיבקוֹ הזקן ולחצוהו בחוזקה כל־כך אל חזהו, שֶׁהַיָנִיק נפח את נשמתו בזרועות השב. אז יזרוק הישיש האומלל, שעמד אף הוא להימכר עולמית כמקנת־כסף, את גופת נכדו המוחנק אל אימו, היא ביתו, ויצעק בקול רב: „ניצחתי! מוטב שנכדי לא יחיה מהיותו משועבד, עבד־נצח!”. דרווין המשיל תמיד „פראים” לחיות רמות־דרגה, למשל – לקופים אנושיים. הרעיון הזה עלה על ליבי בראותי, שאם האוגר (שרץ, שדרגת־היוחסין שלו אינה „רמה”) הקשתה את ליבה, ותמלוק באכזריות־חֵמָה את ראש בר־בטנהּ, שקרב אליה ביותר (מידת כל ולד הייתה אז שני ס״מ וחצי כמעט). אהבת־אם טבעית זה המריצתה לטרוף את בנה יקירה: „מוטב לו, לוולדי, שיומת מהיותו עצם־בוחַן, שיתעלל־בו אחד מבני המין האנושי המקולל!”. כראות ג׳ורג׳יוס את עלילת־הרשע הזאת מיהר להוציא את האם הורגת ילדיה (כי בוודאי הייתה קוטלת את כולם!) וישימנה בבקבוק הציאן־קלי להמיתה בו.|מקור=ישראל אהרוני, "זיכרונות זואולוג עברי", כרך א, "האוגר הזהוב"|אנגלית=}}
לאחר שהיו ברשותו אם האוגרים ו־11 ילדיה, אהרוני נשאר עם עשרה. בזמן לכידת האוגרים, עיני הגורים עדיין לא נפתחו מחמת גילם. אהרוני ואשתו דאגו לאוגרים במהלך הביאם בחזרה אל האוניברסיטה. עם זאת, כל האוגרים ברחו, וכאשר אהרוני החזיר אותם, הוא נשאר עם תשעה גורים. אהרוני העביר אותם לחיים בן מנחם, שהיה מייסד מחלקת החיות באוניברסיטה העברית. בן מנחם שם את האוגרים בקופסה עם תחתית מעץ, ואהרוני תיאר את מה שקרה בהמשך:
{{ציטוט|תוכן=בהיוודע לו דבר השבר הגדול (פליטת חמישה אוגרים, שנקבו את הנסרים של קרקעית־הכלוב והבקיעו אל התא!) התחלחל. מי שלא ראה את בהלת המנהל למשמע בשורת־איוב זה ולמראה הַשְּׁאִיָּה הזאת, לא ראה ביעות, תמהון־לב ושיממון מימיו... נדתי לו, ריחמתי עליו. מבוכתו גדלה, בְּתָאֲרִי לו את קשי הוצאתו של הכרסמן הזה מתעלומות האדמה, את יקרת־מציאותו של החי הנחמד הזה, שבכל כדור־הארץ לא מצא לו נווה מתאים יותר מפינה נידחת אחת שבין ארם־צובא וחומץ!.. כל פקיעי החשש היבש כל חבילות הקש, כל חומרי־הַגּבָבָה [...]|מקור=ישראל אהרוני, "זיכרונות זואולוג עברי", כרך א, "האוגר הזהוב"|אנגלית=}}
החיפוש המקיף ביותר לא הצליח למצוא את האוגרים שברחו, מה שאומר שנשארו שלוש נקבות וזכר אחד בידיים אנושיות. הזכר הרג את אחת מהנקבות. אהרוני הטיל ספק ביכולותיהם של האוגרים הנשארים להוליד צאצאים, ובן מנחם ניסה שיטת הרבעה חדשה. אהרוני תיאר את תוצאותיה:
{{ציטוט|תוכן=כל מי שטעם טעם שמחה אמיתית, שמחה בת־מרומים, רק הוא יכול היה להרגיש את חדוותנו, שעמלֵנו בלא מְצָרִים לא היה לשווא. המטרה הנעלה הושגה! עתה יהיה מין־אוגר אחד, שֶׁיִפְרֶה ויִרְבֶה גם בשבי, ויהיה נוח לבחינות ולניסיונות אין־חקר במעבדה! ואפשר שהאוגר הזה יפתח פעם דף חדש בחוכמת־הרפואה למחלה אנוּשה־נואשה, שלא נודעה לה עוד כל ארוכה!? מנהל בית־החיות התמסר לגידול הפעוטות באהבה ובכישרון הראויים לתהילה. במקום מים הושקתה גם האם חלב, הידוע עוד מימי סיסרא ביתרונו על המים. הבנים הולידו והבנות ילדו בנים ובנות „לאין מספר”. וביד הרצון היה זה (לא ביד המקרה!) להרבות את זרע האוגר שמוצאו מארם־צובא, בכל חלקי־התבל, והכול מאם אחת! מה־רבו מפלאותיך, אל!|מקור=ישראל אהרוני, "זיכרונות זואולוג עברי", כרך א, "האוגר הזהוב"|אנגלית=}}
במהלך שנה אחת בלבד, שני הנקבות והזכר האחד הולידו 150 צאצאים. אדלר היה הראשון שקיבל חלק מהם, והוא ומדען אחר פרסמו את המחקר הראשון שנעשה בעזרת אוגרים סוריים ב־1931.
==לקריאה נוספת==
| |||