הסגר על רצועת עזה – הבדלי גרסאות

'''הסגר על רצועת עזה''' הוא [[סגר]] או [[הסגר (מלחמה)|הסגר]] שהוטל על [[רצועת עזה]] על ידי [[ישראל]] ו[[מצרים]] החל מיוני [[2007]], בעקבות השתלטות של ארגון ה[[חמאס]] על רצועת עזה במהלך [[עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה]], והתנערותו מה[[הסכם|הסכמים]] עליהם חתמה [[הרשות הפלסטינית]] עם ישראל ועם מצרים. לפני הטלת הסגר, לאחר ביצוע [[תוכנית ההתנתקות]] שימרה ישראל שליטה על המרחב הימי והאווירי של הרצועה, ואולם מדיניות הסגר הקשיחה את תנאי המעבר של אנשים ובעיקר של סחורות לתוכה וממנה. לאורך תקופת הסגר, וכן לפניה, אפשרה ישראל אספקת חשמל לעזה והכנסת מזון ותרופות בכמויות משתנות.{{הערה|[http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1844086 כך חישבה ישראל כיצד לא להרעיב את רצועת עזה], באתר הארץ, 17 באוקטובר 2012}}. סגירת המעברים וההגבלות על תנועת הסחורות והאנשים בהם נומקו באמצעות טיעונים שונים לאורך שנות הסגר - בעיקר כאלה הנוגעים לביטחון ולמניעת פעולות טרור ותמיכה בו באמצעות ההעברות.{{הערה|[http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/637/779.html ישראל: רצועת עזה היא ישות עוינת], באתר nrg,{{כ}} 19 בספטמבר 2007}}{{הערה|[http://news.walla.co.il/item/2861000 רקטה התפוצצה במועצת חוף אשקלון; חיל האוויר תקף ברצועה], באתר וואלה!, 7 ביוני 2015}}.

ביוני [[2010]], בעקבות אירועי [[המשט לעזה (2010)|המשט לעזה]], החליטה מצרים לפתוח את [[מעבר רפיח]], שבינה לבין רצועת עזה, לשם העברת ציוד וסחורות.{{הערה|עלי ואקד ורועי נחמיאס, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3897430,00.html מובארק פתח את מעבר רפיח; "שלא יסגרו"], באתר [[ynet]],{{כ}} 1 ביוני 2010}}. ב-[[28 במאי]] [[2011]], לאחר [[ההפיכה במצרים (2011)|ההפיכה במצרים]], החליט השלטון החדש במדינה ברשות [[מוחמד חוסיין טנטאווי]] לפתוח את מעברי הגבול ברפיח באופן נרחב יותר, המאפשר תנועת בני אדם וסחורות בין מצרים לבין רצועת עזה. ביולי 2013 לאחר הדחת [[נשיא מצרים]] [[מוחמד מורסי]] ב[[ההפיכה במצרים (2013)|הפיכה]] החלה [[מצרים]] להגביל שוב את תנועת האנשים דרך רפיח, ובאוקטובר 2014 סגרה את המעבר כליל ומאז פתחה אותו לימים ספורים מדי מספר שבועות או חודשים.{{הערה|[http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2708369 מצרים תפתח מחר את מעבר רפיח לארבעה ימים], באתר הארץ, 16 באוגוסט 2015}}.

כתגובה, החליט [[הקבינט המדיני-ביטחוני|הקבינט]] להכריז על רצועת עזה כעל שטח עוין.{{הערה|[http://www.pmo.gov.il/PMO/Archive/Spokesman/2007/09/spokecab190907.htm כינוס הקבינט המדיני-ביטחוני], באתר משרד ראש הממשלה, 19 בספטמבר 2007}}. עם ההחלטה הקשיחה ישראל את תנאי המעבר של אנשים ובעיקר של סחורה ב[[מעבר גבול|מעברי הגבול]] עם עזה, בטענה שההגנה של אנשי ה[[פת"ח]], שאיבדו את שליטתם בעזה, כבר איננה מספקת את ישראל. בעוד כניסת הסחורות לרצועה צומצמה באופן משמעותי, שיווק הסחורות מרצועת עזה לגדה המערבית או לישראל הופסק לחלוטין. לפי מדיניות זו, התאפשר רק מעבר של מוצרים העשויים למנוע משבר הומניטרי או תברואתי, וכן דלק, חשמל וכסף למימון התשתית הבנקאית של עזה. הסנקציות הוחרפו לאחר מכן, כתגובה לירי רקטות [[קסאם]] על יישובי הדרום. כמו כן, מדי פעם נסגרו המעברים מסיבות שונות: בין היתר כצעד של ענישה לאחר ירי רקטות מהרצועה,{{הערה|[http://news.walla.co.il/item/2631300 המעברים לעזה נסגרו: "לא נסבול טפטוף של ירי"], באתר וואלה!, 8 באפריל 2013}}, ולצורך שיקומם ושיפור אבטחתם לאחר שהפלסטינים חיבלו בהם בפיגועי טרור.

[[אמנת ז'נבה הרביעית]] (1949) מגדירה כללים להגנה על אוכלוסייה אזרחית בשטח כבוש. האמנה הורחבה בשנת [[1977]], כך שהתקנות יכללו גם הגנה על אוכלוסייה אזרחית בעימותים צבאיים שאינם מוגדרים כמלחמה. מועצת הביטחון של האו"ם קבעה בשנת [[1979]] שהאמנה הרביעית חלה גם בשטחים שנתפסו על ידי ישראל בשנת [[1967]], כולל רצועת עזה. למרות שהאמנה דנה בהגנה על אוכלוסייה אזרחית, היא קובעת שכוח כובש רשאי להגביל את [[חופש התנועה]] של אזרחים או להטיל [[סגר ]]על שטח כבוש, רק אם פעולה זו נחוצה לחלוטין להשגת יעדים צבאיים. ישראל חתומה על אמנת ז'נבה הרביעית מאז שנת 1951,{{הערה|[http://www.acri.org.il/he/?p=1190 על אמנת ז'נבה הרביעית {{!}} האגודה לזכויות האזרח בישראל]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}}, ועל כן מחויבת בהגנת אזרחים בשטח כבוש, אך היא מעולם לא קיבלה באופן רשמי את הטענה שהאמנה אמורה לחול בשטחי עזה והגדה המערבית, וטענה כי האמנה חלה רק על שטחים של מדינה ריבונית שנכבשו על ידי מדינה ריבונית אחרת. עם זאת, ישראל מוכנה לספק לאוכלוסיית עזה "צרכים הומניטריים".

בינואר [[2010]] קבעה [[ועדת טירקל (המשט לעזה)|ועדת טירקל]] כי לא נמצאו הוכחות להפרת זכויות האדם בעזה. לדברי הוועדה הצעדים שנקטה ישראל היו מידתיים ולפי כללי החוק הבינלאומי.{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי ואביעד גליקמן|טירקל: הסגר חוקי, אין רעב ולא נפגעו זכויות|4017616|23 בינואר 2011}}}}.

ארגון [[Human Rights Watch]] כמו ארגונים זכויות אדם נוספים בעולם וגם ארגונים ישראליים,{{הערה|[[מכון ראות]], [http://reut-institute.org/Publication.aspx?PublicationId=148 ההיבטים המדיניים של תוכנית ההתנתקות], 10 במרץ 2005}}, טוענים כי ישראל היא עדיין הכוח הכובש בעזה, ולכן היא האחראית על עזה לפי אמנת ז'נבה. טענה נוספת היא כי גם אם עזה נתפסת כ"ישות עוינת", הסנקציות הכלכליות מהוות [[ענישה קולקטיבית]] שלא מבחינה בין צרכים אזרחיים לצבאיים, בניגוד לאמנת ז'נבה.

ב-[[24 בינואר]] [[2008]], [[מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם]] פרסמה הצהרה המגנה את ישראל, קוראת להסיר את המצור על רצועת עזה, לאפשר המשך אספקת מזון, דלק ותרופות, ולפתוח מחדש את מעברי הגבול.{{הערה|[http://www.unhchr.ch/huricane/huricane.nsf/view01/7A7B2B76C0F3C3F6C12573DA00529096?opendocument SIXTH SPECIAL SESSION OF HUMAN RIGHTS COUNCIL CONCLUDES WITH CALL ON ISRAEL TO END SIEGE IMPOSED ON OCCUPIED GAZA STRIP]}}. לדברי ה[[ג'רוזלם פוסט]], זאת הייתה הפעם ה-15 בתוך פחות משנתיים שהמועצה גינתה את ישראל בהקשר של זכויות האדם ב"שטחים הפלסטיניים". ישיבות המועצה מוחרמות על ידי ישראל וארצות הברית.

[[ריצ'רד פאלק]], נציג מועצת האו"ם לזכויות האדם, פרסם מאמר שבו השווה את הסגר על עזה ל[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], וטען שהסגר הוא [[פשע נגד האנושות]]. בעקבות דברים אלה הכריזה מדינת ישראל על פאלק כ[[אישיות בלתי רצויה]].{{הערה|{{וואלה!|ניר יהב, טלי גולדשטיין, פנחס וולף ומערכת וואלה! חדשות|גורמים במשרד החוץ: פאלק לא רצוי פה|1398001|15 בדצמבר 2008}}}}. ב-[[14 בדצמבר]] [[2008]] נחת פאלק בישראל על מנת לסייר בשטחי [[יהודה והשומרון וחבל עזה]]. ישראל מנעה ממנו כניסה למדינה משום שהוגדר כאישיות בלתי רצויה וששליחותו מעוותת מכיוון שהוא מורשה לחקור רק הפרות זכויות אדם שנעשו על ידי מדינת ישראל,{{הערה|{{הארץ|יואב שטרן|שליח האו"ם לבחינת זכויות אדם בשטחים גורש מישראל|1.1367290|15 בדצמבר 2008}}}}, וכן כיוון שלא תאם עם ישראל את הביקור.{{הערה|שם=רויטרס|{{ynet|רויטרס|בכירה באו"ם זועמת: למה גורש השליח מישראל?|3639755|16 בדצמבר 2008}}}}. פאלק גורש ל[[ז'נבה]]; לטענתו, הוא הוחזק במעצר במשך 15 שעות{{הערה|ריצ'רד פאלק, [http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2008/dec/19/israel-palestinian-territories-united-nations My expulsion from Israel], באתר [[הגארדיאן]], 19 בדצמבר 2008}} טרם הגירוש, אך בעיתונות דווח כי האיש גורש מיד עם נחיתתו.{{הערה|שם=רויטרס}}{{הערה|{{ynet|AP|מועצת זכויות האדם של האו"ם גינתה את ישראל|3654719|12 בינואר 2009}}}}.

בין השנים 2007 - 2010 ממשלת ישראל התירה מדי יום כניסה של כ-100 משאיות,{{הערה|רוני סופר, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3904342,00.html הקלות במעבר לעזה? השר כץ יגבש תוכנית], באתר ynet,{{כ}} 13 ביוני 2010}} עם מוצרי מזון בסיסיים לרצועת עזה. עד [[עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה]], ביוני [[2007]], עברו כ-475 כלי רכב עם סיוע הומניטרי במעברי הגבול מדי יום.

לאחר [[מבצע עופרת יצוקה]], נמשך הסגר על רצועת עזה, ולא הייתה כמעט אפשרות להכניס לעזה סחורה, והאפשרות להוציא ממנה סחורה נמנעה לחלוטין. ישראל אף שולטת על תחום [[מים טריטוריאליים|המים הטריטוריאליים]] ומונעת פריקת סחורה מאניות ישירות ברצועה. על פי דיווחי [[אונר"א]], שרבים מבכיריו בעזה הם בכירים גם בחמאס,{{הערה|{{ynet|יהונתן דחוח-הלוי (מאמר דעה)|אמת אחרת על אונר"א|3657863|19 בינואר 2009}}}}, שירותי הבריאות נפגעו קשות כתוצאה ממחסור בציוד רפואי ומעיכובי תשלומים לעובדי בתי החולים. [[מעבר קרני]] נפתח לעתים רחוקות ולמשך פרקי זמן קצרים, דבר שגרם למחסור במוצרי מזון בסיסיים ברצועת עזה, ושיווק או ייצוא סחורות מהרצועה נאסר כחלק מהמדיניות. נכון לספטמבר 2015, מעבר קרני סגור, ונפתח בפעם האחרונה בשנת 2011. מעבר כרם שלום הוא מעבר הסחורות היחיד הפתוח בין רצועת עזה לישראל.

רשימת הסחורות אותן ישראל מתירה להכניס לרצועה כללה כמאה מוצרים בשנות הסגר הראשונות והייתה חסויה. טענת המדינה הייתה שחשיפתה עלולה לגרום "לפגיעה בביטחון המדינה ואף עלולה לפגוע ביחסי החוץ שלה".{{הערה|{{הארץ|עמירה הס|למה אסור להכניס כוסברה לרצועת עזה? סוד ביטחוני|1.1200951|7 במאי 2010}}}}.

בנוסף לכך, החרם הכלכלי של מדינות המערב על ממשלת חמאס חונק את הכלכלה המקומית. רמת ה[[אבטלה]] ברצועת עזה גבוהה, ותושבי הרצועה שעבדו בישראל לפני הסגר מנועים מלעשות זאת מאז 2006.{{הערה|[http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3659474,00.html פועלים מעזה עשויים לשוב בקרוב לישראל], באתר כלכליסט, 18 במאי 2015}}. לפי נתונים פלסטיניים רשמיים, כמחצית מתושבי רצועת עזה חיים מתחת לקו העוני,{{מקור}} ולפחות 32.5% מכלל האוכלוסייה הוא מובטל (נכון לרבעון השלישי של 2013).{{הערה|[http://www.gisha.org/content-moduls.asp?lang_id=he&p_id=1232 מידעזה], באתר "גישה"}}. רוב התושבים חיים על פחות מ-$2 ליום.{{מקור}}. ב-2012 58% מתושבי הרצועה נעזרו בארגוני הסיוע כדי להשיג מזון, ו-74% מכלל תושבי הרצועה קיבלו סיוע מארגונים הומניטריים מכל סוג שהוא,{{הערה|[http://documents.wfp.org/stellent/groups/public/documents/ena/wfp259657.pdf דו"ח] תוכנית המזון העולמית, 2012 (עמ' 50)}}, לעומת 80% ב-2010{{הערה|[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3894739,00.html אמנסטי: 4 מתוך 5 עזתים תלויים בסיוע הומניטרי], באתר ynet,{{כ}} 27 במאי 2012}} ו-63% בשנת 2006.

ביולי 2013, מנהרות רבות בין רצועת עזה למצרים נסגרו בידי כוחות הביטחון המצריים, בשל הדחת הנשיא מורסי במצרים וההסלמה בסיני. המדיניות המצרית ביחס לרצועת עזה השתנתה, ובעקבות סגירת המנהרות נרשמה ירידה משמעותית בכמות הסחורות שנכנסו לרצועה.{{הערה|[[הצבא המצרי סוגר את צינור החמצן הכלכלי לעזה]], באתר "הארץ", 21 ביולי 2013}}. באותה תקופה נרשמה גם עלייה של 38 אחוזים בכניסת הסחורות לרצועה מישראל דרך מעבר כרם שלום.

הייצוא של סחורות מרצועת עזה נאסר לאחר השתלטות חמאס על הרצועה ב-2007. ב-2010, לאחר משט המרמרה, החלה לאפשר ישראל יצוא בהיקפים מצומצמים מרצועת עזה לחו"ל.{{הערה|[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4496624,00.html לאכול חומוס ישראלי בעזה], באתר ynet,{{כ}} 9 במרץ 2014}}. הסחורות מהרצועה עוברות מאז דרך ישראל (בנמל אשדוד או בנתב"ג), והיקף היצוא השנתי הסתכם ב-2013 ב-182 משאיות סחורה – ממוצע של כ-15 משאיות בחודש.{{הערה|לפי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים בשטחים (OCHA).}}. באוקטובר 2014 החלה ישראל לאפשר שיווק סחורות מעזה בגדה המערבית בהיקפים קטנים, ובמרץ 2015 אפשרה גם שיווק בהיקפים דומים של תוצרת חקלאית בישראל.

מאז הוטל הסגר על הרצועה, מונעת ישראל תנועת אנשים לתוך הרצועה או אל מחוץ לה דרך מעברי הגבול עם ישראל. פלסטינים המתגוררים ברצועה אינם רשאים לצאת ממנה לשטח ישראל ובני משפחתם (כולל בני זוג, הורים או ילדים) אינם רשאים לבקרם, אלא במקרים המוגדרים בידי ישראל כהומניטריים וחריגים (לוויות, מחלות קשות, אירועי אבל וכדומה). בנוסף, ישראל מתירה יציאה מהרצועה דרך שטח ישראל לצורך טיפול רפואי מציל חיים; עם זאת, היא נוטה שלא לאשר יציאה מהרצועה לצרכים רפואיים אחרים (מניעת אבדן ראייה וכו') .{{מקור}}. מעבר אנשים מהרצועה ואליה מבוצע דרך מצרים .{{מקור}}.

כמו כן, אוסרת ישראל על פלסטינים המוגדרים על ידה כ"תושבי רצועת עזה" להימצא בשטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. הגדרה זו חלה גם על פלסטינים המתגוררים במשך שנים בגדה, אולם ברישומים הישראליים כתובתם רשומה עדיין ברצועה, עקב מדיניות ישראל שלא לעדכן את העתק מרשם האוכלוסין הפלסטיני שבידיה, מאז שנת 2000.{{הערה|Dan Izenberg, [http://www.jpost.com/Israel/Article.aspx?id=172917 New law could deport thousands of West Bank Palestinians], The Jerusalem Post, 12.4.10}}. כך, מונעת ישראל חזרת פלסטינים לביתם בגדה, לרבות דרך ירדן, אם כתובתם רשומה ברצועת עזה; ואף מגרשת לרצועה, באופן אקטיבי ויזום, פלסטינים המתגוררים ביהודה ושומרון, אם כתובתם רשומה ברצועה. כאמור, ישראל אינה מתירה עוד למי שגורש לרצועה לצאת ממנה.{{הערה|[[Rights groups petition against West Bank deportation policy]], The Jerusalem Post, 05/30/2010}}

עם הטלת הסגר על הרצועה, צמצמה ישראל את אספקת הדלק והחשמל לרצועה. ארגוני זכויות אדם טוענים, כי בעקבות הירידה באספקת הדלק והחשמל נפגעה תשתית הביוב והמים ברצועה, נפגעה פעולתם של בתי חולים, וברוב שטחי הרצועה יש [[הפסקת חשמל|הפסקות חשמל]] יזומות לפרקי זמן ארוכים במשך היום .{{הבהרה|עדיין? באשמת ישראל?}}.

על פי הדו"ח שטחים אלו כוללים אדמות חקלאיות וכן 7 בתי ספר, ובכך נפגעת יכולתם של תושבי הרצועה להתפרנס ולזכות בחינוך והשכלה.{{הערה|[http://www.ochaopt.org/documents/ocha_opt_special_focus_2010_08_19_hebrew.pdf דו"ח מיוחד] של [[משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים]], אוגוסט 2010}}. באופן דומה, אוסרת ישראל על שיט מעבר למרחק מסוים מהחוף, בכך נפגע ענף ה[[דיג]] של הרצועה, שכן הדיג מותר רק במים הרדודים יחסית, בהם אין הרבה דגה.{{הערה|[[עקיבא אלדר]], [http://www.haaretz.co.il/1.1217439 מדיניות ההגבלות של צה"ל פוגעת בעזתים בים וביבשה], באתר הארץ, 19 באוגוסט 2010}}. באפריל 2015 השיב צה"ל לפלסטינים 15 סירות דיג שהחרים לאחר שחרגו מתחום עשרת הקילומטרים המותרים.

לאחר הפסקת האש שלאחר מבצע "עמוד ענן" בנובמבר 2012 פרסם ה[[מתפ"ש]] ([[מתאם פעולות הממשלה בשטחים]]) שהשטח האסור בכניסה צומצם ל-100 מטר אך דובר צה"ל מסר לארגון "גישה" כי השטח האסור הוא 300 מטר.{{הערה|[https://www.facebook.com/photo.php?fbid=435596933181905&set=a.140607629347505.35897.140600726014862&type=1 הפוסט בדף הפייסבוק של ארגון "גישה"]}}.

ארגון OHCHR הוציא דו"ח במאי 2013 שעסק במדיניות ישראל בנושא זה לאחר הפסקת האש.{{הערה|http://www.globalprotectioncluster.org/_assets/files/field_protection_clusters/Occupied_Palestinian/files/oPt_PC_Analytical_Update_Access_Land_in_ARA_05.2013_EN2013.pdf}}.

בסוף מאי [[2010]] התקיים משט של כמה ספינות שיצאו מ[[טורקיה]] לעבר עזה. מטרת המשט על פי דברי מארגניו הייתה הבאת ציוד הומניטרי לתושבי רצועת עזה. ב-[[31 במאי]] 2010 פשט [[חיל הים הישראלי]] על הספינות שהיו בדרכן לעזה. במהלך ההשתלטות על אחת האוניות התרחש עימות אלים במסגרתו נהרגו תשעה מנוסעי האוניה (כמעט כל ההרוגים על הספינה, היו חברים בארגונים אסלאמיים קיצונים בטורקיה, וכמחציתם אף הכריזו על תקוותם למות כשאהידים.{{הערה|[http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=726616 פורסמו שמות הרוגי המרמרה: כמעט כולם חברים בארגונים איסלאמים קיצוניים], באתר נענע10, 20 ביוני 2010}}.) ונפצעו מספר חיילים ועשרות נוסעים. בסיום הפעולה נעצרו הספינות ונגררו ל[[נמל אשדוד]]. בשל הפעולה ספגה ישראל גינויים ממדינות רבות ובמועצת הביטחון של האו"ם. באוקטובר [[2012]] השתלטו לוחמי השייטת על הספינה הפינית "אסטל" שהייתה בדרכה לרצועת עזה.{{הערה|{{ynet|יואב זיתון|לוחמי חיל הים השתלטו על הספינה לעזה|4294506|20 באוקטובר 2012}}}}.

לאחר [[מבצע צוק איתן]] הופיעו דיווחים בתקשורת הישראלית על שינויים צפויים במדיניות הסגר: דווח על הסרת האיסור על העברת סחורות מעזה לגדה,{{הערה|{{נענע10|[[מואב ורדי]], [[אור הלר]], [[חזי סימנטוב]]|לראשונה מאז 2007: ישראל תאפשר לייצא סחורות מעזה לגדה המערבית|1086519|14 באוקטובר 2014||news}}}}, איסור שהיה בתוקף מ-2007.{{הערה|{{ynet|אליאור לוי|לולבים מעזה? "הוכחה שהסגר על הרצועה פוליטי"|4132859|9 באוקטובר 2011}}}}. עם זאת, טרם הותר להעביר במשאיות סחורה תוצרת רצועת עזה לגדה המערבית. באוקטובר 2014, לראשונה אחרי 7 שנים, התירה ישראל ל-500 עזתים (מעל גיל 60) להגיע לתפילות ב[[מסגד אל-אקצא]].{{הערה|{{וואלה!|אמיר בוחבוט|לראשונה זה 7 שנים: מאות תושבי עזה יצאו להתפלל בהר הבית|2790689|5 באוקטובר 2014}}}}.