|
===[[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]]===
בלטינית קלאסית (שדוברה על ידי מלומדים) משוחזרות חמש תנועות בסיסיות: a e i u o. כיון ש[[משך (בלשנות)|משך ההגיהההגייה]] הוא [[פונמה|פונמי]] בלטינית, כל אחת מהן יכולה להיות קצרה או ארוכה, וכפי שקורה בשפות רבות, התנועות הקצרות נוטות להתמרכז (לֵיהגוֹת במרכז חלל הפה). על כן למעשה יש עשר תנועות:
*'''A''' - נהגית כהגיית פתח.
===ניואנסים בהגיית הלטינית===
הלטינית איננה שפה מדוברת, ואין כללים מחייבים לגבי אופן הגייתה, אך יש מספר מסורות הגיההגייה. האפיפיור לשעבר [[בנדיקטוס השישה עשר]], למשל, שהוא ממוצא גרמני, קורא את התפילות הלטיניות על-פי המסורת הגרמנית, כלומר, הוא יהגה ecce כ"אקְצה", בשעה שחבריו החשמנים ממוצא איטלקי יהגו "אצ'ה".
בישראל הייתה מקובלת בחוגים הקלאסיים הגייה שמקורה ב[[גרמניה]], זאת משום שהמורים היו, ברובם, יוצאי גרמניה. מאז חל מהפך, וכיום יש נטייה לדבוק בהגיהבהגייה הלטינית ההיסטורית. זאת ההגיהההגייה המשוחזרת לפי מחקרים [[בלשנות|בלשניים]], המתבססים על תעתיקים עתיקים מהלטינית המדוברת ל[[עברית]]. לפי מחקרים אלה, אין ספק שהמילה כ-ecce נהגתה, לפני 2,500 שנה, "אקקה". ואכן, בחוגים הקלאסיים בארץ כיום כך נהוג לבטא את המילה. לפיכך נהוג לומר "[[קיקרו]]" ולא "ציצרו", כפי שנהגו המורים ממוצא גרמני בעבר, או צ'יצ'רו, כפי שנוהגים האיטלקים כיום.
==דקדוק לטיני==
|
