היינריך שיץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
מאין תקציר עריכה
שורה 14:
יצירותיו של שיץ מגלות את השפעתם של שני מורים עיקריים, גבריאלי (שהשפעתו ניכרת בעיקר בשימוש שעושה שיץ בברק ובפאר של סגנונות הפוליכוראליות והקונצ'רטאטו), ומונטוורדי. בולטת ביצירתו גם השפעת המלחינים של ארצות השפלה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]]. יצירותיו הידועות ביותר הן בתחום מוזיקת הקודש, החל בקול סולו בליווי אינסטרומנטלי וכלה במוזיקה כוראלית [[א-קפלה]]. בין יצירותיו המייצגות שלושה ספרים של "סימפוניה סאקרה", "תהילי דוד", "שבע המילים האחרונות של ישו על הצלב" ושלושת הפאסיונים שלו. המוזיקה של שיץ, שהחלה את דרכה בסגנונות המתקדמים ביותר בראשית הקריירה שלו, התפתחה בהמשך לסגנון פשוט, כמעט חמור באופיו, ששיאו במוזיקה לפאסיונים, שנכתבה בשלב מאוחר בחייו. סביר להניח, שלשיקולים מעשיים היה חלק בשינוי הזה: מלחמת שלושים השנה עשתה שמות בתשתיות המוזיקליות של גרמניה, ולא היה זה מעשי, או אפילו אפשרי, לבצע את יצירות הענק בסגנון הוונציאני, שציינו את כתיבתו בתקופה מוקדמת יותר.
 
שיץ היה אחד המלחינים האחרונים שכתבו בסגנון מודאלי, עם הרמוניות לא-פונקציונליות, הנוצרות במקרים רבים כתוצאה מהשפעת הגומלין בין הקולות; עם זאת, חלק גדול מן המוזיקה שלו מגלה משיכה הרמונית חזקה בקרבת [[קדנצה (הרמוניה)|קדנצות]]. המוזיקה שלו עושה שימוש רב באימיטאציה, כשהקולות נכנסים לא פעם בסדר לא קבוע ובמרווחים משתנים. אופייניםאופייניים למדי למוזיקה של שיץ דיסוננסים עזים, הנגרמים מתנועה של שני קולות או יותר במעברים נכונים בין דיסוננסים על רקע הרמוניה מרומזת. מעל לכל, המוזיקה שלו מפגינה רגישות קיצונית להטעמות ולמשמעות של הטקסט, הנמסרת במקרים רבים באמצעות פיגורות טכניות, הלקוחות ממוזיקה פואטיקה, שהיא כשלעצמה
תוצר של השוואה לתצורות מילוליות ברטוריקה קלאסית.