עמנואל זמיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קישורי תבנית:זמרשת ותבניות ישנות בערכים עם תבנית:פרופילי מוזיקאים בקישורים חיצוניים (דיון)
מ ←‏ביוגרפיה: הגהה, replaced: מלים ← מילים (3) באמצעות AWB
שורה 12:
לאחר שחרורו מצה"ל ב-[[1950]] ראה לעצמו ייעוד להפיץ את הזמר העברי בכל רחבי הארץ. אחת מתלמידיו באותם ימים הייתה הזמרת [[מרים אביגל]].
 
הוא היה מחלוצי היוצרים בזמר העברי אשר כתבו לחנים למליםלמילים משלהם. מילות שיריו התאפיינו בנמלצות שלעתים לא הייתה נהירה לאלה ששרו אותם, בעוד שלחניו התבססו הרבה על לחנים עממיים של רועים [[בדווים]] (למשל [[דבקה |דבקות]] שהוא כתב, "דבקה החמור" ו"דבקה רפיח") אצלם הרבה לבקר. המוטיבים של שיריו מבוססים ברובם על ה[[תנ"ך]] וכן גם שפתו המליצית. שפה מליצית במיוחד קיימת בשיר "מגדים לרעי", סגנון שאינו מאפיין כלל וכלל אפילו את תמלילני הזמר העברי הקלאסי, ומתאים יותר לשירת [[תור הזהב של יהדות ספרד]].
 
את השיר "דבקה החמור" ("ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו") קיבל בהשראת ביקור באחד הכפרים הערביים, כשאוזניו קלטו לחן עממי עם מליםמילים של משפט ערבי שאומר, "שאלו חמור "לאן אתה הולך"? ובתשובה הוא עונה: "לחטוב עצים ולהביא מים מן המעיין". השיר זכה להצלחה בשנות ה-60 הודות לביצוע הצמד [[רן ונמה]] ([[נחמה הנדל]] ו[[רן אלירן]]).
בין שיריו החשובים שהספיק לחבר בימי חייו הקצרים: "מגדים לרעי", "בערבות לכיש", "ערב שח", "בפאת הכפר". כן כתב שיר שהפך בן לילה ל[[ריקוד עם]], "מחול דייגים" המוכר במליםבמילים "רוח ים והוד גלים", את הלחן כתב [[גיל אלדמע]]. שיריו מושמעים דרך קבע ברדיו והוא נחשב בין הקלסיקאנים של ה[[זמר עברי|זמר העברי]].
 
בנוסף ל[[רדיו]] שהשמיע את שיריו, זמיר היה מפיצם באמצעות רשת מועדוני זמר שהקים בכל רחבי הארץ. עמנואל זמיר נחשב גם לנגן [[חלילית]] טוב. עם הקמת אולפן ה[[טלוויזיה]] הראשון בארץ ב"[[מרכז הירידים והקונגרסים בישראל|גני התערוכה]]" ב[[תל אביב]] במסגרת תערוכת היובל לעיר העברית הראשונה, יכלו המבקרים לצפות בהופעתו על מסכים ברחבי התערוכה בשידור חי.