תקופת הגיבוש האתיופית – הבדלי גרסאות

עקב מותו של הקיסר תוודרוס והנסיגה של הכוחות הבריטיים ממקדלה, וגשום גובזה הכריז על עצמו כ[[קיסר אתיופיה]] בשם [[תקלה גיורגיס השני]]. גיורגיס ביסס את תביעתו לכתר מכיוון שטען שהוא צאצא של [[השושלת הסולומונית]] דרך אמו שהייתה אחותו של קיסר אתיופיה לשעבר [[סהלה דנגל]] גיורגיס הוא גם צאצא של [[שושלת זאגווה]] דרך אביו ולכן הוא הראה שיש לו שני ייחוסים לבתים היסטוריים וחשובים בהיסטוריה האתיופית. גיורגיס היה מאותגר על ידי השליטים המקומיםהמקומיים שלא הכירו בו כקיסר כמו [[קאסה מרצ'ה]] התגרי שהיה בעל נשק מודרני שקיבל מהבריטים כאות תודה לעזרתו כנגד הקיסר תוודרוס, דג'אזמץ' [[דאסטה גוואלה]] שליט [[גוג'אם]], [[מנליק השני]] מלך [[שאווה]], [[עלי פאריס]] שליט [[וואלו]] ו[[ראס ווולד מאריאם]] מ[[באגמדיר]] כל אלו לא הכירו בו כקיסר הלגיטימי. על מנת שהשליטים המקומיםהמקומיים יכירו בו לגיורגיס לא הייתה ברירה אלא ללכת בדרך הצבאית, תקלה בחר בגוג'אם כראשונה והביס את כוחותיו של דאסטה גוואלה, הוא החליף את דאסטה גוואלה כשליט של גוג'אם ומינה את [[בלמראס אדאל]] בן דודו של דאסטה גוואלה. בעקבות זאת השליטים האחרים ראו שגיורגיס יכנס בהם והם ניהלו במסווה של טקסי נשואים אחותו [[לאקץ' גאברה מאדהין]] התחתנה עם שליט גוג'אם החדש, אחיו למחצה [[היילו ווולד קירוס]] נישא לבתו של ראס [[דארג סאהל סאלאסי]] בן דודו של מלך שאווה מנליק השני [[טיסמה דארג]]. עם הפיוס של ה[[מערב]] וה[[דרום]] גיורגיס פנה כעת מזרחה לוואלו, גיורגיס הביס את כוחותיו של עלי פאריס. מותו של [[אבונה סאלמה השני]], וההיעדרות של [[ארכיבישוף]] חדש מ[[מצרים]], מנעו מגיורגיס להיות קיסר על פי חוק. מרצ'ה שהיה במשא ומתן עם פטריאך אלכסנדריה דרש לשלוח ארכיבישוף חדש שיכתיר אותו לקיסר אתיופיה, כעת גיורגיס היה חיב להביס את מרצ'ה מכיוון ששלט בכל דרכ הגבול ב[[צפון]], גיורגס הכין את צבאו וצעדו דרך [[סימיאן]] לתוך מערב תיגראי וחנו ליד העיירה [[עדי ארקאי]]. הקרב בין כוחותיו של גיורגיס לצבאו של מרצ'ה החל ב-[[11 ביולי]] [[1781]] צבאו של גיורגיס שהיה גדול הפסיד בקרב ליד העיר [[עדווה]] גיורגיס נתפס ולאחר שנה בשבי הוא מת.

הקיסר מנליק גייס כ-100,000 חיילים שנלחמו מול כ-17,000 חיילים איטלקים והביסו אותם בקרבות. הטעויות של האיטלקים היו שהם חשבו שמנליק לא יצליח לגייס כלכך הרבה חיילים מכיוון שהיה מסוכסך עם הראסים והשליטים המקומיםהמקומיים, הדרך המהירה שבה הם הגיעו ל[[תיגראי]]. לאחר שהאיטלקים הובסו בקרבות [[קרב אמבה אלגזי|אמבה אלגזי]], [[קרב מאקלה|מאקלה]], [[קרב תיגראי|תיגראי]] הם הובלו בפיקודו של [[וראסט ברטיארי]] ותקפו את [[קרה עדווה|עדווה]] ב-[[1 במאי]] [[1896]]. צבאו של מנליק שהיה מצויד הייטב והאיטלקים שלא הכירו את שטח ה[[קרב]] והמפות לא די בזה בזמן הקרב פרצה סערת [[גשם]]. האתיופים הביסו את האיטלקים זהו היה אסון גדול לצבא האיטלקי כ-7,000 הרוגים 1,500 פצועים ו-3,000 שבויים. השבויים הוצעדו בצעדת מוות לאדיס אבבה. שאר הצבא האיטלקי ברח חזרה ל[[אריתריאה]] כשברקע האתיופים מפגזים אותם עם [[ארטילריה]], חיילי מנליק לא פלשו לאריתריאה המלחמה הסתיימה. האיטלקים חתמו עם אתיופיה על [[הסכם שלום]] והגדירו מחדש את הגבול של אתיופיה עם אריתראה והכירה בכך אתיופיה מדינה ריבונית. הניצחון הגדול בעדווה שם את אתיופיה על המפה כעת מדינות [[אירופה]] הבינו שאתיופיה מדינה חזקה שאי אפשר לפלוש אליה בקלות. קרב זה נחגג עד היום ב-1 במאי והוא [[חג לאומי]] באתיופיה הנקרא [[יום עדווה]].