סיקריים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 7:
 
==המאבק נגד הרומאים==
הסיקריים היו ידועים כקבוצה [[אלימות|אלימה]], שאינה בוחלת באף אמצעי, כולל [[רצח פוליטי]], כדי להשיג את מטרתם: [[עצמאות]] יהודית אל מול רומא. [[יוסף קלוזנר]] משייך את הסיקריים אל קבוצת [[איסיים]] פעילה שניסתה בכוח להביא את ה[[משיח]] המיוחל, גם באמצעות טרור.{{הערה|[[יוסף קלוזנר]], '''היסטוריה של הבית השני''', כרך ה, מהדורת תשי"ט, עמ' 336}} הסיקריים פעלו גם נגד החברה היהודית העליונההגבוהה, שהייתה קרובה יותר לשלטונות הרומיים, כמגמה לשינוי חברתי. כך לדוגמה הם הציתו את הארכיון העירוני שבו היו שמורים שטרות החוב. פעולותיהם במישור זה הקנו להם אהדה אצל השכבה הענייה של האוכלוסייה.
 
[[יוסף בן מתתיהו]] מספר ש[[אנטוניוס פליקס]], הנציב הרומאיהרומי ביהודה, תפס והעניש מורדים פורעי חוק רבים, אותם הוא מכנה "שודדים". אולם לאחר הצלחה זו של הנציב, התחזקה קבוצה חדשה של מורדים, שלהם טקטיקה חדשה:
{{ציטוט|מרכאות=כן|... וכאשר טהרה הארץ מהשודדים האלה צמח וגדל בירושלים מין שודדים אחרים, אלה הנקובים '''סיקריים'''. הם היו רוצחים את האנשים בעצם היום ובראש חוצות העיר ובחרו להם להתערב ביום [[חג|מועד]] בקרב ההמון החוגג, בהסתירם תחת בגדיהם חרבות קצרות, ובהן המיתו את אנשי חרמם, וכאשר נפלו האנשים חללים, היו הרוצחים צועקים חמס יחד עם כל ההמון... [[יונתן בן חנן|יונתן הכהן הגדול]] היה הראשון שנשחט בידיהם ואחריו נרצחו אנשים רבים מדי יום ביומו.... כמו בעת מלחמה ירא כל איש, פן יבוא מותו פתאום, ומרחוק נזהר מאנשי ריבו, וגם חדל לבטוח באוהביו הקרובים... כה מהירים היו האורבים האלה במלאכתם וכה השכילו להעלם מן העין!|מקור=[[יוסף בן מתתיהו]], '''[[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים]]''', ספר ב, פרק י"ג, פסקה ג' (תרגום: [[יעקב נפתלי שמחוני]])}}
 
שורה 23:
הסיקריים במצדה התאבדו שם בשנת 73, לאחר מצור ממושך של הצבא הרומי.{{הערה|יוסף בן-מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר ז', פרק ט', פסקה א'}}
 
יוסף בן מתתיהו מספר כי בזמן המרד הגדול, נמלטו סיקריים רבים ל[[אלכסנדריה]] שבמצרים, וגם לאחר סיומו של המרד, עדיין שאפו לחידושו. הם שכנעו רבים מיהודי אלכסנדריה שארחו אותם "לקום ולהלחם בעד החרות" ולהאמין כי אין הרומאים ראויים לשלוט עליהם, ועליהםוכי עליהם "לקבל את עול מלכות אלהים לבדו". כאשר יצאו נגדם כמה ממכובדי הקהילה, רצחו אותם הסיקריים. מנהיגי הקהילה שכנעו את היהודים להסגיר את הקבוצה המרדנית. הם התנפלו עליהם ותפסו 600 מהם. אחרים הצליחו להימלט אל מצרים העליונה ואל העיר [[נא אמון|נא]], אולם נתפסו אחרי זמן קצר ועונו קשות: "וכל רואיהם תמהו ונבהלו על כוח-סבלם הכביר ועל תכונת רוחם, אשר האחד יקרא לה בשם מרי-שגעון והשני בשם עזוז-אמונה". יוסף מספר שמעניהם דרשו מהם רק להודות כי "הם מקבלים עליהם את עול מלכות הקיסר". אולם הם סירבו להיכנע: "איש לא הוציא הגה מפיו, כי אם כולם התחזקו בדעתם והתגברו על יסוריהם הנוראים, כאילו לא חשו את מכאובי בשרם, וכמעט בשמחת-נפש קבלו את עינוייהם ואת להט-האש... ככה ניצח עוז-הרוח את רפיון-הבשר!".{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר ז', פרק י', פסקה א' (תרגום [[יעקב נפתלי שמחוני|שמחוני]])}}
לופוס, הנציב הרומי באלכסנדריה, דיווח לקיסר על פעילותה של תנועת הסיקריים בעיר, והקיסר, שחשש ממוקד נוסף למרד יהודי חדש, הורה לו להרוס את [[מקדש חוניו]]. לופוס הוציא ממנו חלק מכלי הקודש וסגר את שעריו.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר ז', פרק י', פסקאות ב' ו-ד'}}
יוסף בן מתתיהו מספר עוד כי "כמחלה רעה פשטה משובת הסיקריים גם אל [[קירנה|קירני]]".{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר ז', פרק י"א, פסקה א' (תרגום [[יעקב נפתלי שמחוני|שמחוני]])}}
 
עיקר ידיעותינו על הסיקריים באות מיוסף בן מתתיהו, שהיה בן חסותו של הקיסר אספסיאנוס ודעתו עליהם הייתה שלילית, ויש הסוברים שעובדה זו משפיעה על אופי הידיעות שבידינו. אמנם גם בתלמוד ישנה לא מעט ביקורת, ומאידך - שתיקה רועמת לגבי מעשה מצדה ובכלל לגבי המרד, וסיבת השתיקה - מעבר ל[[פרגמטיזם]] - [[ריאליזם (מדע המדינה)|ריאל-פוליטיק]] ביוזמת ריב"ז ויורשיו לאחר חורבן הבית השני. על פי יוסף בן מתתיהו ו[[חז"ל]], המלחמה הפנימית שחוללו הסיקריים הייתה הסיבה העיקרית לחורבן.
 
==סיקריקון==