תעוקת לב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לטכיקרדיה |
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור לאוטם שריר הלב |
||
שורה 83:
'''[[חוסמי תעלות סידן]] תלויות מתח''' – תרופות מקבוצה זו חוסמות את תעלת הסידן מסוג L-type. כתוצאה מכך, חלה ירידה בכניסת הסידן לשריר, ולכן עוצמת ההתכווצות בלב תרד, ואילו כלי הדם יתרחבו. לרוב נהוג לטפל בחוסמי תעלות סידן במקרים של טיפול ממושך בתעוקת לב קלאסית או מעווית כלי הדם, מצבים של יתר לחץ דם כרוני ולאחר אוטם של שריר הלב. לא נהוג לתת תרופות מסוג זה במקרים חריפים, והן עלולות להיות מסוכנות במקרים של אי-ספיקת לב. מאחר שחוסמי בטא הראו עלייה בתוחלת החיים לאחר אוטם לבבי וחוסמי תעלות סידן לא הדגימו עלייה כאמור, מועדף הטיפול בחוסמי בטא אצל מטופלים עם תעוקת לב ותפקוד פגוע של החדר השמאלי. עם זאת, חוסמי תעלות סידן ניתנים במצבים שבהם אין תגובה מספקת לחוסמי בטא וניטרטים, באי סבילות לתופעות הלוואי של חוסמי בטא (עייפות, דיכאון וירידה בתפקוד המיני), סיפור של אסתמה או מחלת ריאות חסימתית, בעיות הולכה משמעותיות, תעוקת לב מעווית כלי הדם או מחלת כלי דם עורקיים היקפיים.
'''[[חוסמי בטא]]''' – תרופות אלו מסוגלות להוריד את צריכת החמצן של שריר הלב באמצעות ירידה בפעילותו. חוסמי בטא לא פועלים בדרך של הרחבת כלי דם, אלא על ידי הורדת קצב הלב. משתמשים בהם לאחר אירוע של [[אוטם שריר הלב]], וטיפול בתעוקת חזה לא יציבה. התרופות לא מיועדות לשימוש בתעוקה מעווית כלי הדם. שילוב של חוסמי בטא יחד עם ניטרטים מוביל להורדת לחץ דם (על ידי הניטרטים) ולביטול הטכיקרדיה הרפלקסיבית (על ידי חוסמי בטא).
'''פותחי תעלות אשלגן''' – תרופות אלו פותחות תעלת אשלגן ומסייעות במקרים של תעוקת לב כתוצאה מההרפיה הנגרמת לשריר.
| |||