פרו השני, מלך אראגון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בקרת זהויות |
←ביוגרפיה: תיקון תקלדה |
||
שורה 32:
===קרב מירה===
פייטרו השני, מלך אראגון, שהיה גיסו של [[רמון השישי]] מ[[בית טולוז]], היה גם האדון הפאודלי של רבים מאצילי [[חבל לנגדוק]] שנחלותיהם נכבשו על ידי [[סימון הרביעי דה מונפור|סימון דה מונפור]], כולל [[רמון רוג'ה טרנקבל]]. הוא לא הכיר בכיבושיו של דה מונפור על [[בזייה]] ו[[קרקסון]], שהיו כפופות לו פאודלית והציע את עצמו מספר פעמים כמתווך בין הניצים. בגלל מאבקו ב[[מורים]] לא היה מסוגל לתמוך צבאית בגיסו, הרוזן מטולוז וגם לא רצה להסתכסך עם הכנסייה הקתולית, איתה היו לו יחסים מצוינים. ב-[[16 ביולי]] [[1212]] נחל, יחד עם בני בריתו, ניצחון גדול על המורים ב[[קרב לאס נאבאס דה טולוסה]] ועטור בניצחון זה ניסה ללמד זכות על גיסו בפני ה[[אפיפיור]] [[אינוקנטיוס השלישי]] שהחליט לפתוח ויעוד ב[[לה ואור]]. הוויעוד לא יצא לפועל וב-[[21 בינואר]] [[1913|1213]] החליט פייטרו השני לקבל תחת חסותו את הרוזנים מבית טולוז, לה פואה, קומינז' והויקונט מ[[ביארן]].
פייטרו השני הטיל ב-[[8 בספטמבר]] [[1213]] מצור על אחת ממצודותיו של דה מונפור, '''מירה'''. אל צבאו התחברו במהרה הרוזנים דה פואה וקומינז' ורמון השישי הגיע עם מיליציה גדולה. לרשות צבאו של פייטרו השני ובני בריתו עמדו כאלפים ומאתיים פרשים ועשרים עד שלושים אלף לוחמים רגליים. לדה מונפור ולבן בריתו, ה[[ויקונט|וויקונט]] מ-Corbeil, היו כ-900 פרשים ו-700 קשתים בין מגיני החומות. פייטרו הציב את מחנהו כך שאגף אחד נשען על [[נחל]] מקומי והאגף השני על [[ביצה (סביבה טבעית)|ביצה]].
| |||