הבדלים בין גרסאות בדף "שיכון וייסנהוף"

מ
הוספת קישור למעונות עובדים
מ (סדר בפרק קישורים חיצוניים; סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
מ (הוספת קישור למעונות עובדים)
עשרים ואחד הבניינים דומים זה לזה בצורתם, וכוללים בנייני דירות ובתים פרטיים; גם בסגנון ניכרת אחידות רבה. המשותף לכולם הוא עיצוב מפושט של החזית, גגות שטוחים המשמשים כטראסות, [[חלון|חלונות]] סרט, תכנון פנימי פשוט הממעיט בקירות ובמסדרונות ושימוש רב ב[[בנייה טרומית]], מה שאפשר הקמת המבנים תוך חמישה חודשים בלבד. כל המבנים למעט אחד היו [[לבן|לבנים]] (הבניין של [[ברונו טאוט]], שהיה הקטן ביותר, נצבע [[אדום]]).
 
על פי התכנון נועד השיכון להיבנות בשיתוף עם הדיירים, בשיטת בנייה מתועשת, והוא פורסם כאבטיפוס של [[מעונות עובדים]] בעתיד. בפועל עוצב ואובזר כל בית בנפרד בתקציב גבוה, הרחק מהישג ידו של הפועל הממוצע. התערוכה נפתחה לקהל ב-1927, באיחור של שנה, ומשכה קהל רב.
 
בזמן השלטון ה[[נאצים|נאצי]] כונה השיכון בזלזול "כפר ערבי" ונקנה על ידי הממשלה במטרה להרוס אותו; תוכנית זו לא יצאה לפועל בשל פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], אך השיכון הוא עדיין רכושה של ממשלת גרמניה. בעת המלחמה הייתה בשטח השיכון עמדת [[נ"מ]], ולפיכך היווה השיכון מטרה להפצצות בעלות הברית וחלקים ממנו נהרסו, כולל שני הבניינים שבנה [[ולטר גרופיוס]]. אחרי המלחמה נהרסו חלק מהבניינים הניזוקים ואחרים שונו לבלי הכר, בין השאר באמצעות גגות רעפים, הזרים לסגנון המקורי.