חוק זכויות נפגעי עבירה – הבדלי גרסאות

מאז חקיקת החוק התגברה הביקורת באשר לתוכנו של החוק ויעילותו{{הערה|איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל חוק וצדק - דו"ח שנתי (2007).}} . המבקרים טוענים כי לא ניתן מענה סוציאלי במסגרת החוק בדמות פיצוי לנפגעים או זכות לקבל שירותי סיוע ושיקום. דרישות באשר להחמרת הענישה עם הנאשם והקלה בענישתם של קורבנות שהתמודדו עם הפוגע, כדוגמת [[פרשת כרמלה בוחבוט|כרמלה בוחבוט]]{{הערה|עפע"פ 6353/94 כרמלה בוחבוט נ' מדינת ישראל, מט (3) 647, 647–648 (1995).}}, לא נכללו מעולם בחוק. כמו כן, עולה הטענה שעל אף שנשמע קולו של הקורבן, אין לו השפעה ממשית על התנהלות ההליך - הזכות להבעת עמדה למשל ניתנת לעתים באופן טלפוני יום לפני הדיון כאשר לנפגע דקות ספורות לגבש ולהביע את עמדתו{{הערה|הדר דנציג-רוזנברג ודנה פוגץ', בעמ' 28.}}.