האישה החכמה מאבל בית מעכה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אין מקור |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 13:
האישה מוסיפה כי אבל בית מעכה היא "עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל" כלומר עיר גדולה, [[מטרופולין]] שסביבה כפרים קטנים. בכך היא מחזקת ומעצימה את דבריה.
בפס' יט אומרת האישה כי היא מייצגת את השלמים והנאמנים בישראל. כנגד ה"אָנֹכִי" שלה מעמידה האישה את ה"אַתָּה" של יואב המבקש להשמיד את תושבי העיר, בכך היא פונה אל צו לבו.
הביטוי 'שלומי אמוני ישראל' חושף כי בין אבל בית מעכה לבין בית דוד נכרתה ברית, והפגיעה בעיר תהיה בעצם הפרת הברית. העיר אבל לא נכבשה על ידי בני ישראל, לא בתקופת יהושע (יג, יג) וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַגְּשׁוּרִי וְאֶת-הַמַּעֲכָתִי; וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה, ואף לא בתקופת דוד, שכן נאמר שיואב נאלץ לצור על העיר, וזאת הסיבה ששבע בן בכרי בחר לנוס אליה. בסיפור מלחמת דוד בעמונים מוזכר כי מלך מעכה שלח 1000 מחייליו להילחם לצד ארם ובני עמון (שמואל ב י, ו), אבל כאשר ניגפו בקרב, נאלצו לחתום על הסכם הברית עם דוד: וַיִּרְאוּ כָל-הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר, כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּשְׁלִמוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַבְדוּם (שמואל ב י, יט). כאשר האישה החכמה מאבל בית מעכה טוענת כלפי יואב כי הוא פוגע ב'שלומי אמוני ישראל', היא מתכוונת לפגיעה בברית שנחרתה בינם לבין דוד, והמצור על בית מעכה הוא מעשה של הפרת ברית, ולכן תגובתו המהירה של יואב 'חלילה לי'.
יואב שולל את דברי האישה, בחזרו על המילה "חָלִילָה" ובנקיטת לשון השבועה ובחזקו את דבריו, בצמדי מילים "אִם-אֲבַלַּע" "וְאִם-אַשְׁחִית".{{הערה|שמעון בר אפרת, '''מקרא לישראל: שמואל ב''', תל אביב: [[עם עובד]], 1996, עמ' 221.}}
| |||