לוקמיה לימפוציטית חריפה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←רפואי: ניסוח מחדש של הכותרות ומעט מהטקסט, הסרת מידע שחזר על עצמו |
←טיפול: תיקון קישורים פנימיים |
||
שורה 43:
ילדים החולים בלוקמיה לימפובלסטית חריפה עלולים לפתח [[תסמין|תסמינים]] ו[[סימן (רפואה)|סימנים]] שמאפיינים חדירה ל[[מח עצם|מח העצם]].
בגלל שהבלסטים הלוקמיים מחליפים את כל התפקוד הנורמלי ב[[מח עצם|מח העצם]], החולה מסמן בדרך-כלל כישלון של מח העצם, המתבטא ב[[אנמיה]] כללית, [[תרומבוציטופניה|תרומבוציטפניה]] ו[[נויטרופניה|ניוטרופניה]]. מסתמנים [[עייפות]] וחיוורון, דמם תת-עורי ו[[דימום]]. סימנים אחרים הם: [[ירידה במשקל]],
חולה עלול להיות חיוור כתוצאה מ[[אנמיה]] וחבול כתוצאה
== טיפול ==
{{עריכה|פסקה=כן|נושא=בריאות}}
לרוב חולי לוקמיה מטופלים ב-8–9 סדרות של טיפולי [[כימותרפיה]] שונים אינטנסיביים. מטרת הטיפול הראשון היא לגרום הפוגה בצמיחת הלוקמיה. אספראגינז אמורה לחסום את התהליך הסרטני בלוקמיה כי הן מרוקנות את מלאי ה[[אנזים]] [[אספראגין]] בתא וזה אנזים שלוקמיה אינה יכולה להתפתח בלעדיו. מטוטרקסאט היא תרופה שלרוב ניתנת במינון גבוה וגם ב[[אינטראטקל]] (זריקה לנוזל השדרה) כדי להצליח לעבור את [[מחסום דם־מוח|מחסום הדם מוח]]. תופעות הלוואי קשות אך התרופה חשובה לטיפול כי היא מחליפה את ה[[חומצה פולית|חומצה הפולית]] בחומצה שדומה לה מאוד בהרכבה אך שונה מספיק כדי להרוס את התא הסרטני. התרופה וינקריסטין ניתנת לרוב כי השפעתה מאוד חזקה על תא סרטני בלוקמיה.
לעתים קרובות, כאשר מדובר בלוקמיה של [[לימפוציט T]], מוסיפים [[רדיותרפיה|הקרנות]] ל[[מוח]] או ל[[טחול]]. לאחר תקופת הטיפול הכימי האינטנסיבי, בדרך כלל לאחר שהסימנים מ[[מח עצם|מח העצם]] וממקומות ראשיים אחרים נעלמו, מתחילה תקופה של כ-1.5-3 שנים של טיפול [[כימותרפיה|כימותרפי]] מתון כדי לחסל תאי לוקמיה "נסתרים" שאולי שרדו. לרוב הטיפול המקובל הוא מטוטרקסאט ומרקפטופורין 6 במינונים פחות נמוכים מהרגיל שהנזק והרעילות שלהם אמנם קיים אך לרוב אינו מסכן כמו בתקופת הטיפול האינטנסיבית. במקרים שבהם הטיפול אינו משפיע על התא הסרטני תתפשט הלוקמיה ותגרום למות החולה, למרות שאם החולה יקבל [[השתלת מח עצם]] בזמן, יכולה הלוקמיה להיעלם ולא לחזור לעולם. במקרה של חזרת ה[[מחלה]] יינתנו טיפולים אינטנסיביים אף יותר. התלקחות של לוקמיה יכולה להופיע במוח, ב[[מח עצם|מח העצם]], ב[[נוזל השדרה]], ב[[כבד]], ב[[טחול]], ב[[אשכים]] וב[[שחלות]]. חזרת הלוקמיה במח העצם היא חמורה ומחייבת טיפול מיידי. לרוב, כאשר המטופל יגיע להפוגה בצמיחת התאים, יילקחו ממנו [[תא אב|תאי אב]] מהדם ויוכנו ל[[השתלת מח עצם עצמית]].
| |||