אאוג'ן לובינסקו – הבדלי גרסאות

אאוג'ן לובינסקו, יליד פלטיצ'ן (1881) בצפוןשבצפון חבל מולדובה, אאוג'ן לובינסקו היה בנו של המורה להיסטוריה וסילה לובינסקו שלימד בעיירת הולדתו וב[[יאשי|יאש]], ושל אשתו, פרופירה. הוא לא אהב את שמו הפרטי אאוג'ן והעדיף לרוב לחתום א. לובינסקו (E. Lovinescu){{הערה|לוח כרונולוגית, ראה Zigu Ornea }}. למד בבית הספר היסודי (1892-1888) ובגימנסיה על שם אלכסנדרו דוניץ' בפלטיצ'ן (1896-1892), (שבו היה למשך 3שלוש שנים חבר לימודים עם הסופר לעתיד [[מיכאיל סדוביאנו]]) ואחר כך התיכון-פנימיה (אינטרנאט) ביאש (1899-1896). סיים אחר כך את הפקולטה לשפות קלאסיות באוניברסיטתב[[אוניברסיטת בוקרשט]] (1902-1900). עם מוריו נמנו דימיטריה אבולצ'אנו, ההיסטוריון [[ניקולאיה יורגה]] ומבקר הספרות [[טיטו מאיורסקו]]. סיים את התואר הראשון עם עבודה על התחביר של השפה הלטינית (1903). עבד אחר כך בשנים 1904–1906 כמורה ל[[לטינית]] בבית ספר תיכון בעיר [[פלוישט]] ואחר כך לימד בבוקרשט.

פרסם לראשונה בשנת 1903 מאמר (על המחזה "[[הפרסים]]" מאת [[איסכילוס]]) בדפי מוסף הספרות של העיתון "[[אדוורול]]", שנערך על ידי ראדו רוסטי. אחר כך שנים 1904–1905 כתב בקביעות בכתב העת השמרני "אפוקה" (העידן), של החוג "[[ז'ונימיה]]", בו פרסם, בין השאר ביקורת ספרות על סופרים שהשתייכו לחוג המגזין "סמנטורול", כמו [[מיכאיל סדוביאנו]], שטפאן או. יוסיף, אלכסנדרו ברטסקו-ווינשט, [[יון אגרביצ'אנו]], [[אמיל גרליאנו]] ואחרים. את המאמרים האלה אסף בשני כרכים שפורסמו בשנת [[1906]] תחת הכותרת "Pași pe nisip...,) (צעדים על החול). עוד בשנים ההן עמד לובינסקו בתקיפות על עמדותיו בפולמוסים שהחל עם ההוגים [[ניקולאיה יורגה]] וגאראבט איבראיליאנו.

בשנת [[1904]] נסע ל[[גרמניה]] בכוונה ללמוד [[ארכאולוגיה]], אך בשנת [[1906]] חזר בו ונסע ל[[פריז]] לצורך השלמת לימודי ספרות ב[[סורבון]]. בעת לימודיו בצרפת כתב בעיתונים שונים מאמרי בוקרת ספרות שקיבץ אותם מאוחר יותר בקובץ "Critice". בשנת [[1909]] סיים את לימודי הדוקטורט שלו בסורבון עם תזה על אודות ז'אן-ז'אק וייס ועל רשמי מסע של נוסעים צרפתיים ב[[יוון]]. שתי התזות זכו להערכתו של [[אמיל פאגה]]. בשובו לרומניה, הגיש ביוני 1912 מועמדות למשרת פרופסור לספרות רומנית מודרנית ב[[אוניברסיטת יאשי]] אך נדחה לטובת גאראבט איבראיליאנו. בשנת [[1913]] ממלאמילא את מקומו של פומפיליו אליאדה בהרצאות על ה[[רומנטיזם]] אך לא הושאר בסגל של האוניברסיטה. גם אחר כך כל נסיונותיו במהלך השנים לקבל משרה אוניברסיטאית עלו בתוהו והוא נותר מורה בתיכון עד שנת 1938 כשפרש לגמלאות. לימד לטינית התיכון על שם מאטיי בסאראב ובתיכון על שם מיכאי ויטיאזול ([[מיכאי האמיץ]]) בבוקרשט.

בשנים 1907–1909 כתב במגזין ב- "[[Convorbiri literare]]" ("קונבורביר ליטרארה" -שיחות ספרות) ופרסם את שני הכרכים הראשונים של מאמרי הביקורת "Critice" .

באותה תקופה כתב מונוגרפיות על הסופרים [[גריגורה אלכסנדרסקו]] ([[1910]]) ו[[קוסטקה נגרוצי]] ([[1913]]) ומאוחר יותר על המלומד והמורה גאורגה אסאקי ([[1921]]) .

בשנת [[1936]] נדחתה מועמדותו לאקדמיה הרומנית נדחתה. התנגד לה, בין השאר, ניקולאיה יורגה, שהאשים אותו ב"הכפשת מורשתו" של המשורר הלאומי, [[מיכאי אמינסקו]].