מסכת מכשירין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עימוד בפרק קישורים חיצוניים (בוט סדר הפרקים)
מ הגהה
שורה 1:
'''מסכת מכשירין''' היא ה[[מסכת]] השמינית ב[[סדר טהרות]], שהוא הסדר הששי ב[[משנה]], ויש בה ששה פרקים. על המסכת איןעוסקת בעיקר בדינים הנוגעים להכשרת מאכלים לקבל [[תלמוד בבליטומאה]], אוכלומר תנאים שבהם מאכלים שבדרך כלל אינם יכולים להיטמא, יוכלו להיטמא באמצעות נוזלים הנשפכים עליהם. המילה "הכשרה" בהקשר זה אינה מתייחסת ל[[תלמוד ירושלמי|ירושלמיכשרות]] המאכל, אלא ליצירת אפשרות חדשה באמצעות שינוי מצב המאכל.
 
על המסכת אין [[תלמוד בבלי]] או [[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]].
 
==רקע==
המסכת עוסקת בעיקר בדינים הנוגעים להכשרת מאכלים לקבלת [[טומאה]], כלומר באילו תנאים מאכלים רגילים, שלא יכולים להיטמא יהפכו למאכלים המסוגלים להיטמא, על ידי המשקים (משקאות) הנופלים עליהם. בערך זה אין משמעות המילה "הכשרה" הכשרה לאכילה או הפיכת מזון ל[[כשרות|כשר]], כבשפה המודרנית, אלא נתינת אפשרות.
 
ב[[ספר ויקרא]]{{הערה|1=ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים כ"ט-ל"ח}} מובאים דיני [[טומאת שרץ]]. השרצים המטמאים מוגדרים, ומוסבר אופי פעולתם על כלים, מזון ומשקה. כך לדוגמה, שרץ שנופל לתוך כלי חרס מטמא אותו ומחייב את שבירתו. בהמשך הפרשייה התורה מבחינה בין פעולת השרץ על אוכלים יבשים ורטובים:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם – יִטְמָא; וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי – יִטְמָא.{{ש}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מכל האֹכל אשר יאכל, אשר יבוא עליו מים יטמא, וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא:
וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו – יִטְמָא; תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ – טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם.{{ש}}
 
אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם – יִטְמָא.{{ש}}
וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע, טהור הוא:
וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ – טָהוֹר הוּא.{{ש}}
 
וכיוְכִי יֻתןיֻתַּן מיםמַיִם עלעַל זרעזֶרַע ונפלוְנָפַל מנבלתםמִנִּבְלָתָם עליועָלָיו טמא הואטָמֵא לכם:הוּא לָכֶם.|מקור={{תנ"ך|ויקרא|יא|לד|לח}}}}
 
כלומר מאכל מסוגל להיטמא על ידי נבלת השרץ רק כאשר לאחר שהואהוא מורטב על ידי ב[[מים]], אך מאכל שלא הורטב מעולם לאחר שנקטף מן השדה - לא נטמא ממגעו בשרץ, או מכל טומאה אחרת. תכונה זו מכונה "קבלת טומאה" - ולפי התורה כאשר נותנים מים על המאכל מכשירים אותו לקבל טומאה מכאן ולהבא, אפילו לאחר שיבשו המים.
 
[[תנאים|חכמי המשנה]] הפשיטו את הכלל הזה והגדירו את שבעת המשקים - [[יין]], [[דבש]], [[שמן]], [[חלב]], [[טל]], [[דם]] ומים, שמסוגלים למלא את תפקיד המים בהכשרת המאכל לקבל טומאה. בנוסף, על ידי דיוק בלשון הפסוק "כי יֻתן" הם [[מדרש הלכה|דרשו]] שנתינת המים על המאכל צריכה להיות ברצון. כלומר, כדי שמאכל יוכשר לקבלת טומאה, יש צורך בגילוי דעת - ישיר או עקיף - של בעלי המאכל, שהוא מעוניין שהמאכל יירטב. הסכמה זו נקראת "רצון הבעלים".