סינדרום ירושלים – הבדלי גרסאות

'''סינדרום ירושלים''' (או '''תסמונת ירושלים''') הוא סוג נדיר יחסית של [[הפרעה נפשית]], בה אדם (לרוב [[תיירות|תייר]] או [[צליין]]) הנמצא ב[[ירושלים]] משוכנע שיש לו כוחות אלוהיים ומשיחיים, שמוטלת עליו משימה משיחית, או שהוא התגלמותה של דמות [[כתבי קודש|מספרי הקודש]]. תופעה זו היא מקרה פרטי של [[מחשבת שווא]] וושל [[שגעון גדלות]], המופיעות בדרך כלל במחלות [[פסיכוזה|פסיכוטיות]] (כגון [[סכיזופרניה פרנואידית]]), ומובילות לעתים לצורך באשפוזו של ה[[לקות|לוקה]] בה ב[[בית חולים פסיכיאטרי|בתי חולים לבריאות הנפש]].

הלוקים בתסמונת זו הם, על פי רוב, אנשים שלקו בהפרעה נפשית פסיכוטית עוד קודם הגיעם לירושלים, וההגעה לעיר החמירה את מצבם באופן משמעותי. הלוקים מגיעים לירושלים לאחר מסע ארוך ברחבי העולם ובהגיעם אליה הם מתנהגים בככרות העיר ובאתרים המקודשים לדתות השונות כאילו יש להם כוחות אלוהיים ומשיחיים. התיאטרליות המאפיינת את התנהגותם מושכת את תשומת לב הסובבים. לעתים הם מגיעים עד כדי התנהגויות קיצוניות המסכנות אותם או את סביבתם, ויש צורך [[אשפוז כפוי|לאשפזם בכפייה]] עד שיחלוף השלב המסוכן בהתנהגותם.
בין אלו הסובלים מתסמונת זו נצפו עד כה חולים [[יהדות|יהודים]] ו[[נוצרים]] שהמפגש המיוחל עם המקומות המקודשים להם, כגון מקומות היסטוריים בהם שהה לפי [[הברית החדשה]] [[ישו]], מעורר את ההחרפה ההתנהגותית ואת התיאטרליות המאפיינת את התופעה.

תיאורים ראשונים של התסמונת ניתן למצוא כבר בספרות עולי הרגל מ[[ימי הביניים]], כך למשל מופיע תיאור של התסמונת ב[[אוטוביוגרפיה]] של [[מרג'רי קמפ]] {{אנ|Margery Kempe}} - צליינית אנגלייה מ[[המאה ה-14]] אשר כתביה נחשבים לאוטוביוגרפיה הראשונה בשפה האנגלית. היא מתארת כיצד הופיעו אצלה תחושות של שליחות משיחית בעת שהחלימה במולדתה מ[[פסיכוזה שלאחר לידה]], וכיצד מחשבות אלו הבשילו להתנהגות מוזרה ותיאטרלית בהגיעה בתום מסע רצוף תלאות למקומות הקדושים בירושלים. גם בספרות עולי הרגל והתיירים ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] ניתן למצוא תיאורים רבים של הלוקים בתסמונת. אחדים מהכותבים, דוגמת התיירת [[אדה גודריץ' פריר]] {{אנ|Ada Goodrich Freer}} הקדישו לכך פרקים שלמים (דוגמת ספרה מ-1904).

ה[[פסיכיאטר]] הראשון אשר הביא תיאורים קליניים של התופעה היה ד"ר [[היינץ הרמן]], שהיה מנהל בית החולים [[פסיכיאטריה|הפסיכיאטרי]] היהודי הראשון - [[עזרת נשים (בית חולים)|"עזרת-נשים"]], בחיבור מדעי שפרסם בשנת [[1937]]. בשנות השבעים פרסם פרופ' ליאון פרס שעבד במוסד זה סידרה של מאמרים על "משיחים מאושפזים". החל משנת [[1979]] ועד תחילת שנות האלפיים מרבית התיירים שהזדקקו לאשפוז הופנו ל[[בית החולים כפר שאול]], שם נערכו מספר מחקרים בנושא, ובכלל זה גם בעניין ה"תסמונת". כיום תיירים הזקוקים לאשפוז מתקבלים בכל אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים בעיר. אולם, מקרים רבים כלל אינם מגיעים לאשפוז וניתן לזהותם עקב התנהגותם החריגה והדרמטית באזורי המקומות הקדושים ובבתי המלון במזרח ירושלים. אחדים מהם אף נוהגים להתראיין לרשתות טלוויזיה זרות כדי "להפיץ את דבר שליחותם".

אחד האירועים הידועים של סינדרום ירושלים במאה העשרים היה מקרהו של [[מייקל רוהאן]], תייר אוסטרלי נוצרי אשר ניסה בשנת [[1969]] ל[[הצתת מסגד אל-אקצא|הצית את המסגדים]] ב[[הרבהר הבית‎]]הבית. לדבריו מטרתו הייתה לשרוף את המסגדים משום שהדבר יאפשר ליהודים לבנות את [[בית המקדש]], דבר שיביא גאולה לעולם. מעשהו עורר זעם ומהומות בכל רחבי [[העולם המוסלמי]] וגם מיקד את תשומת לבהלב של הפסיכיאטרים בתסמונת ירושלים.

המחקרים המודרניים מצביעים על כך שמרבית הלוקים בתסמונת הם בעלי רקע מוכח של הפרעות נפשיות משמעותיות עוד טרם הגיעם לירושלים. לרוב הם צעירים [[העולם המערבי|ממדינה מערבית]], בעלי רקע דתי, חיים לבדם וביקרו בעיר לבדם. מרבית הלוקים בתסמונת אף היו בטיפולים נפשיים לפני שלקו בתסמונת. קיימים נתונים סותרים על מספר הלוקים בתסמונת שמאושפזים מדי שנה ב[[מרכז לבריאות הנפש ירושלים]], והמספרים נעים בין 3–4 אנשים לבין 50 איש בשנה.{{הערה|M. Kalian and E. Witztum ,[http://bjp.rcpsych.org/cgi/content/full/176/5/492-a ‏Comments on Jerusalem syndrome], The British Journal of Psychiatry (2000) 176: 492}}{{כ}}{{הערה|Christelle Evans and Jonathan Behar, [http://archive.student.bmj.com/issues/06/02/education/62.php ‏Jerusalem syndrome], studentBMJ 2006;14:45-88}}. אלה הנזקקים לאשפוז מתאוששים בדרך כלל תוך זמן קצר ובסיוע טיפול תרופתי הולם. במידה שניתן לקיים עימם שיחות טיפוליות, מנסים להגיע איתם להבנה אודות השתלשלות האירועים שהוליכו לאשפוז. לרוב מומלץ להם לשוב למולדתם ולהמשיך טיפול בסביבתם הטבעית ובשפת אמם.

* [[תסמונת סטנדל]] {{אנ|Stendhal syndrome}}, על שם הסופר [[סטנדל]], שנתקף בה בביקורו ב[[פירנצה]], מכונה גם תסמונת פירנצה. תסמונת זו מתפרצת במקומות שבהם ריכוז גדול של יצירות [[אמנות]] מרשימות. היא אינה כוללת [[שיגעון גדלות]] אלא רק [[חרדה]] עם ביטויים גופניים ו[[תשישות]] מעודף [[גרייה]], והיא דומה במידה מסוימת ל[[הפרעת פאניקה|התקף פאניקה]].

* [[תסמונת גן העדן]] מתחוללת ב[[אי]]ים [[האזור הטרופי|טרופיים]]. תיירים הלוקים בה מאמינים שהם ב[[גן עדן|גן העדן]]. גם תסמונת גן עדן אינה כוללת שגעון גדלות וייתכן שהתפרצותה מושפעת גם משימוש ב[[סם פסיכואקטיבי|סמים פסיכואקטיביים]].{{הערה|La sindrome di Stendhal, Graziella Magherini, 1989}}.