להיטון – הבדלי גרסאות

"להיטון" החל את דרכו כדו-שבועון בספטמבר [[1969]], מייסודם ובעריכתם של [[אורי אלוני]] ודוד פז. כעבור שנה בדיוק, בספטמבר [[1970]], הפך לשבועון. "להיטון", שהיה נפוץ בעיקר בקרב הדור הצעיר, יצר [[ז'אנר]] עיתונאי מהסוג שלא היה מוכר ו/או נגיש בארץ: הוא הביא מידע נרחב על כוכבי מוזיקה ובידור של הימים ההם, דירוגים של מצעדי הפזמונים, רכילויות, ביקורת [[תקליט]]ים, חדשות וכתבות על כוכבי פופ בארץ ובחו"ל, מילים לשירים, תמונות ופוסטרים. הגיליונות הצבעוניים שימשו במה כמעט יחידה, ולבטח מרכזית, לפרסומם של כוכבי התקופה. הפוסטרים הגדולים שהפיץ, בכלל זה פוסטרים בגודל טבעי, קישטו את קירות חדרי הילדים והנוער ברחבי הארץ.

 

 

בין כותביו נמנו: [[אהוד מנור]], [[מני פאר]] (עם טורו: ממני אליכם), הסופר [[יצחק בן-נר]], המשורר [[דוד אבידן]], עמוס אורן, נעמי רון, יגאל גלאי, [[יואל ריפל]], אריה רייכמן, אביק גלבוע וג'ודי סולומון (הוליווד), [[שמואל שי]] (עם טורו: ושי לחכימא ברמיזא), [[דודו דותן]], [[פנינה רוזנבלום]], [[יורם מארק-רייך]], דב זעירא, [[בני דודקביץ']], שאול גרוסברג, הלל אברמוב וכתב הרכילות [[ג. עיטור]].{{הערה|1=ג. עיטור הוא עיטור גלבץ - מעיתונאי הרכילות הראשונים בישראל, שכתב בין היתר במשך שנים רבות גם ב "עולם הקולנע","[[העולם הזה]]" ו"[[חדשות (עיתון)|חדשות]]". מפורסמת במיוחד תמונתו המשותפת ב[[פסטיבל קאן]] בצרפת עם הכוכבת [[בריז'יט ברדו]].}}