פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
←‏top: הגהה, replaced: דייויד ← דייוויד באמצעות AWB
'''6'''. בקשה מ[[מזכ"ל האו"ם]] דאז [[או תאנט]] למנות נציג מיוחד במזרח התיכון שידאג שיתקיימו מגעים בין המדינות הנוגעות בדבר, במטרה לקדם הסכמה ולסייע להשגת הסכם שלום על בסיס החלטה זו. בנוסף הדו"ח דרש גם דיווח מהיר ככל האפשר על התקדמותו של הנציג המיוחד.
 
החלטה זו אוזכרה גם ב[[החלטה 338 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 338]] ו[[החלטה 339 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 339]] שנתקבלו ב[[או"ם]] לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]]. החלטה 242 יחד עם החלטה 338 מוזכרות במסמכי תהליך השלום במזרח התיכון כבסיס לתהליך{{הערה|כך בין היתר ב[[הסכמי קמפ דייוידדייוויד]], במכתב ההזמנה ל[[ועידת מדריד]], ב[[הסכמי אוסלו]] ובחוזי השלום בין ישראל ל[[הסכם השלום בין ישראל למצרים|מצרים]] ול[[הסכם השלום בין ישראל לירדן|ירדן]]}}. החלטה 242 מעוגנת בפרק השישי ל[[מגילת האומות המאוחדות]], שעניינו "יישוב סכסוכים בדרכי שלום". בהחלטה אין אזכור לפרק השביעי למגילה המקנה למועצת הביטחון סמכות לאכוף החלטה מסוג זה מכוח "פעולה בנוגע לאיומים על השלום, הפרות של השלום ומעשי תוקפנות". ההחלטה מחייבת בגלל ששני הצדדים בחרו לאמץ אותה - הן מדינת ישראל והן הרשות הפלסטינית אך לא חייבה את הצדדים לתוצאה מסוימת משום מהותה - הנחיות כלליות להסדר{{הערה| [[רות לפידות]], משפט וצבא, [http://www.law.idf.il/SIP_STORAGE/files/4/304.pdf עיוות משמעותה של החלטה 242 (1967)], התשס"ג, עמ' 8}}.
 
ההחלטה התקבלה כמעט מיד על ידי [[מצרים]] ו[[ירדן]]. [[ישראל]] קיבלה את ההחלטה בדצמבר [[1967]]. [[עיראק]] התנגדה לה{{הערה|פרופסור [[אייל נווה]], ד"ר נעמי ורד, ד"ר דוד שחר "הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון" - הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ - ירושלים - 2009. עמוד 239}}, וסוריה קיבלה את ההחלטה רק לאחר עלייתו לשלטון של הנשיא [[חאפז אל אסד]].